ראיתי את האור

חנוכה המתקרב נתן לי בדיוק את הדחיפה שהייתי צריכה בשביל לקדם את העבודה על רשומה שמבלה כבר תקופה ארוכה ברשימת ההמתנה. אני כל הזמן מדברת על "להעמיק בנושא שמעניין את הילד", "למידה בעקבות הילד" ועוד כלמיני כותרות מפוצצות, אבל בסוף, בתכל'ס- מה זה אומר? איך זה נראה? איך אפשר לעשות את זה בבית?

החלטתי, לכבוד חנוכה, להדגים איך להעמיק בנושא שמעניין את הילד נראה אצלנו בחיים. ולמה דווקא חנוכה? כי אמיתי, מאז ומתמיד, מרותק מנושא האור. נכון לרוב התינוקות יש את השלב הזה שהם אומרים בתדהמה "אור" בכל פעם שנדלק אור? אז אצל אמיתי השלב הזה אף פעם לא נגמר. גם היום, בגיל 6, הרגע הזה בו נדלק האור מפעים אותו ממש כמו בגיל 6 חודשים. לפעמים נדמה שמשימת חייו היא להבין את האור. להבין איך הוא עובד, מה הוא יכול לעשות ובעיקר- עד כמה הוא באמת יותר חזק מהחושך.

*דיסקלמייר חשוב אחרון לפני הרשומה עצמה-

המטרה של הרשומה הזו, ושל הבלוג הזה בכלל, היא לא לתת "הצעת הגשה", או רעיונות לפעילויות. עשיתי את זה בעבר, היה לי בלוג שלם שהתעסק כמעט רק בזה. יש בזה הרבה קסם, אבל הרגשתי שוב ושוב שהרעיונות האלו מתפספסים, כשהם נלקחים כמו שהם ומתיישבים בבתים אחרים, במן "העתק-הדבק". אני לוקחת השראה מהרשת, גם מהצעות הגשה למיניהן, אבל הן תמיד רק בסיס, עליו אני מלבישה את הסיפור שלנו, את מי שאנחנו, את מה שאנחנו צריכים עכשיו, כדי ליצור מזה משהו שמתאים לנו. אז המטרה של הרשומה הזו היא קריאת כיוון– להתכוון להבין מה מעניין את הילד שלנו, מה מעסיק את הילדה שלנו, ולתת עקרונות, כלים או אפילו רק כיווני מחשבה, שיאפשרו להם להרחיב ולהעמיק את הלמידה בכיוון הזה. הנושא ממש לא חייב להיות אור. כל נושא בעולם יכול להזמין לחקירה, להעמקה ולהרחבה, אם נתייחס אליו בכבוד הראוי וניצור לו סביבה מתאימה לחקירה. אלו לאדברים ש תלויים באמא יצירתית במיוחד, או בילדים סקרנים-חקרנים-עם יכולות על בלתי רגילות. הם גם לא תלויים גם באביזרים יקרים, במתכונים מדוייקים או בהגשות מדוגמות שיזכו להמוני נעיצות בפינטרסט ולייקים באינסטגרם.

אז- מה אנחנו עושים בבית שלנו ובשגרה שלנו כדי לאפשר לאמיתי לחקור את האור?

כמו כל דבר בחיים, גם את התשובה לשאלה הזו אפשר לחלק לשלושה חלקים, שנותנים מסגרת כללית לפעול, להתאים ולאלתר בתוכה. קודם בכותרות, אחר כך בפרטים ובעיקר- בדוגמאות:

1. כלים
2. הזדמנויות
3. אווירה ושיח

שלב ראשון- להנגיש כלים

• מקורות אור: מהרגע שהבנו שהנושא הזה מעסיק אותו, התחלנו גם אנחנו להיות עירניים לנושא, ואנחנו תמיד תמיד מחפשים מקורות אור מעניינים בשבילו לחקור דרכם (לחפש לא בהכרח אומר לקנות). יש לו אוסף פנסים מסוגים שונים. יש לו מנורה קווית מחליפה צבעים, מנורה מקרינת כוכבים יפיפייה, פנס לייזר ועוד. כל מקור אור כזה הוא שונה (אם תרצו- בעל מאפייניים פיזיקליים שונים), ומאפשר לו לגלות עוד ועוד תכונות מעניינות של גלי האור. מה הלב של מה שמעניין את הילד שלך? האמצעי המרכזי בלעדיו אי אפשר לחקור? שמאפשר לחקור עם הידיים, ועם כל הגוף? האם יש לו כמה אפשרויות? כמה סוגים?

• אביזרים שמזמנים ניסויים: מקורות אור זה באמת המרכז והלב של ההתעניינות שלו, אבל כדי להזמין אותו להסתכל עליהם כל פעם מזווית חדשה, אני כל הזמן מחפשת לשלב את האור עם אביזרים מעניינים נוספים, כאלו שהמפגש שלהם עם תחום העניין שלו מזמין עוד חקירה, עוד זווית חשיבה. לפעמים אני אסדר אותם ממש ב"הזמנה לחקירה"- נניח פנס ולידו קוביות שקופות-צבעוניות, מונחים יחד על מגש על המדף בחדר שלו. לפעמים אני פשוט דואגת שהם יהיו נוכחים בבית, והוא מזהה אותם ברגע המתאים ולפעמים- הוא מוצא רעיונות חדשים ומפתיע אותי. בין החפצים האלו אצלנו בבית יש אוסף מרשים של חפצים שקופים-צבעוניים (גופים תלת-מימדיים, מגנטים לבנייה, אבני נוי, ניירות ושקפים מסוגים שונים ועוד), מראות (אחד הניסויים המרתקים שגיליתי דרך אמיתי היא להאיר על מראה בפנס לייזר. בזהירות!), צינורות שונים (שממש השבוע עזרו לנו לגלות כמה הבדלים מעניינים בין קרני קול לבין קרני אור), וכמובן מנסרות, כמו הקטנטנות החמודות שבתמונה (שהן בכלל חלק משרשרת נורות של איקאה). רעיון שבכלל לא חשבתי עליו (למרות שהוא די מתבקש…) הוא לשלב מים בניסויים שלו. אמיתי גילה את הקסמים שמים יוצרים בגלי האור לגמרי במקרה, כשהוא העמיד את אחת הדמויות האהובות שלו מאחורי קנקן מלא מים. הגילוי הזה הוביל לתקופה ארוכה של חקירה ההשפעה של מים על האור. מה קשור לתחום העניין של הילד שלך? איזה חפצים יומיומיים שמסתובבים אצלך בבית יכולים להשתלב בחקירה שלו?

• מקורות מידע: החושים הם מקור המידע המרכזי שלנו על העולם, בטח ובטח בתור ילדים. חשוב לתת שפע של זמן ואפשרויות לחקור את הנושא דרך הגוף- במקרה שלנו, בעיקר עם העיניים. אבל בשלב מסויים, מגיעה שאלה שאני לא יודעת לענות עליה, או רצון למושגים מדוייקים, או לגילויים שאין לנו את האמצעים ליצור בבית (או את הידע- ואז נחפש הדרכות לביצוע הניסוי בבית, נניח באתר של מכון דווידסון, שבדיוק קיבלנו את ספרי הניסויים שלהם, אולי נספר עליהם בקרוב). בשלב הזה אני מצרפת למשוואה גם מקורות מידע חיצוניים, כאלו שאמיתי יכול להשתמש בהם, לפחות חלקית, בעצמו. אלו יכולים להיות ספרים, סרטונים ברשת, סרט או תוכנית טלוויזיה, פודקאסט וכו' וכו'. בנושא האור, מצאנו, כרגיל, המון המון מידע וכיווני חקירה באתר "אאוריקה", שמציע לא פחות מ-70 ערכים שמתקשרים לנושא האור. בגזרת הספרים גם מצאנו כמה אוצרות. גם במקורות המידע, אני מנסה לפתוח כמה שיותר כיוונים: ספר שמסביר עקרונות פיזיקליים, ספר היסטורי שמציג המצאות שקשורות באור, סיפור החיים של תומס אדיסון, ספר על גוף האדם שמספר על מנגנון הראייה שלנו ועל השינויים בו באור ובחושך, ספר על אשליות אופטיות. אוסף של כיווני חקירה. (באמת שיש לי תמונה נהדרת של ספרי האור שלנו, אבל היא מסרבת לעלות וממש לא בא לי שזה מה שיעכב אותי, אז מי שרוצה המלצות- אפשר לכתוב בתגובות ואוסיף בשמחה רבה).

שלב שני- לספק הזדמנויות

לספק הזדמנויות לפעמים זה החלק המאתגר באמת של עניין החקירה. כי לא מספיק שיש לנו כלים, אביזרים וחומרים- צריך גם ליצור זמן שמאפשר לשחק איתם, להרשות לעצמנו להתנסות ולחקור. כן, כן, שוב אותו אתגר הזמן. זה לא חייב לקחת הרבה זמן וגם לא חייב להיות מתוכנן, אבל זה כן דורש מאיתנו להתכוון ליצור את ההזדמנויות האלו, במודע.

• טיולים מאורגנים: בזכותו של אמיתי גילינו שהדרך הטובה ביותר לחקור את האור, היא דרך החושך. בטיולי הלילה התכופים שלנו אמיתי למד להתיידד עם הצל שלו, ולאט לאט למד גם איך להשפיע עליו- מה גורם לצל לגדול? ולקטון? מתי הוא מלפני ומתי מאחורי? איך אפשר להכפיל את הצל שלי? בתקופה הזו זה קל במיוחד, כי כל יציאה מהבית אחר הצהריים הופכת בקלילות לטיול חושך. זה אומר שלפעמים נצא רבע שעה מוקדם יותר, כדי להספיק להנות מתצפית אורות. זה אומר לפעמים לקחת איתנו פנס לטיול ערב עם הכלבים. לעיתים הרבה יותר רחוקות זה גם אומר לארגן טיול או ערב שזו כל מטרתו- טיול ערב במדבר, קמפינג עם תצפית כוכבים או אפילו מדורה בחצר (וזה כבר פחות אזור הנוחות שלי. איזה מזל שלאמיתי יש בחיים גם אנשים יותר זורמים והרפקניים, ובראשם אבא). איזו יציאה מהבית קשורה למה שמעסיק את הילדה שלך? איזה שינוי קטן בשגרה יאפשר לה לחקור תוך כדי תנועה, בחוץ? איזה טיול מיוחד אפשר לארגן רק בשבילה, כדי לספק לה עוד הזדמנות, יותר נדירה?

• משחקי חקירה בבית: בדרך כלל כשהחדר חשוך זה סימן שהולכים לישון. זו אחת הסיבות שכל כך הרבה ילדים לא אוהבים את החושך (קצת יותר בפירוט בנושא הפחד מהחושך אפשר לקרוא כאן). כשהבנו שהעניין של חקירת האור הוא צורך של ממש אצל אמיתי, התחלנו ליצור הזדמנויות לשחק בחושך גם בזמנים אחרים, שהן לא רגע-לפני-שינה. המשחקים האלו אפשרו לו לבחון את הצללים שנוצרים בחדר שלו, להבין מה יוצר אותם ולהשפיע עליהם. הם אפשרו לו לגלות את התכונות השונות של מנורות הלילה השונות שעומדות לרשותו- לפרק את האור לצבעיו, להבין איך מתנהג כל צבע-אור שונה ועוד. המשחק הזה בחושך, לפחות בתקופה הראשונה, דרש ממני להיות מאוד נוכחת. בניגוד לרוב המשחקים שלו, שהם עצמאיים וחופשיים, כאן אמיתי היה מאוד זקוק לנוכחות שלי, ואפילו לעזרה של ממש, כדי להשתחרר ולפעול בתוך האיום של החושך. הוא היה זקוק לי גם כדי ליצור את החושך- ללמוד לסגור תריסים ודלתות. בכמה אירועים ממש אירגנו "אירועי חושך", כמו מקלחת סטיקלייטים (להיט חנוכה מובטח), ארוחת ערב ואפילו ציור משותף לאור נרות, חידון צלליות. בשאר המקרים זה חלק מזמן המשחק הספונטני. אחרי שהראיתי לאמיתי את האפשרות ואת הדרך ליצור אותה- הוא חוזר אליה שוב ושוב.

• הזדמנויות מקריות: גם בחוץ וגם בפנים, בתוך השגרה שלנו, "על הדרך", יש לנו המון מפגשים אקראיים עם הנושא שמעניין אותנו. אוטומטית, כשהם מתעניינים במשהו, גם אני יותר עירנית אליו (בדיוק קוראת ספר מרתק של אדוארד דה-בונו, שמדבר על עוררות הניורונים שלנו), ומחפשת אותו סביבי. אם אני רואה השתקפות מעניינת בשלולית- אני אחלוק איתו בהתלהבות, אם השמש יוצרת קשת על השיש במטבח- אני אקרא לו לראות ולחשוב יחד למה. ועוד אינספור רגעים קטנים כאלו, שהחקירה שלו נוכחת ביומיום המשותף שלנו. זה לא תורם רק ללמידה, אלא גם לתחושה שלו שהוא נראה, שהוא חשוב, שהוא ממשיך לתפוס מקום בתודעה שלי גם כשתשומת הלב שלי לא מופנית בלעדית אליו.

שלב שלישי – ליצור שיח ןאווירת חקירה

כרגיל, הגורם שיש לו הכי הרבה השפעה על הילדים שלנו הוא לא החפצים שברשותם, ואפילו לא הזמן, אלא הגישה והאווירה שסביבם. אני חוזרת על זה מחדש כמעט בכל רשומה, ואני בכלל לא מתנצלת על זה. זה כל כך מאתגר את כל הדפוסים וההרגלים שלנו, זה דורש, גם ממני, תזכורות ועבודה יומיומית. אז הנה דוגמה לתזכורת אחת, על יצירת הוויה משחקית, שמאפשרת לנו לחקור באמת. ושני דגשים במיוחד לרשומה הזו:

• קודם מגלים, אחר כך משיימים: בלמידה המקובלת סביבנו, קודם כל לומדים את "החומר התיאורטי". מכירים שמות של מושגים, מסתכלים על קווים וציורים על דפים, ורק אחר כך, לפעמים, יוצאים לגלות איך זה נראה, מרגיש, מתנהג, בחיים האמיתיים. אצלנו, קודם כל מישהו מאיתנו שם לב לתופעה או למצב שחוזר על עצמו, בסביבה המיידית שלנו, ומפנה את תשומת הלב של כולנו. אחר כך, בדרך כלל, מגיעות השאלות, ואיתן גם הנסיונות. רק אחרי השלב הזה, שהרעיון, העקרון או התופעה כבר מוכרים, נוסיף מידע מבחוץ- שם, מושג מדעי או ידע קיים. אני יודעת שהרבה לא מסכימים איתי בנקודה הזו, אבל בעיני, אין שום ערך בלמידה על תופעה, בלי ששמים אליה לב בעצמנו, בלי שהיא חלק מהחיים שלנו, בלי שהצורך להבין אותנו מוביל אותנו ללמוד, מבפנים. כמובן שהדרך הזו לא נוצרת לבד. זה נכון, ילדים הם סקרנים וחקרנים מטבעם, אבל צריך לשמור על זה, לתחזק את זה ובעיקר-לא להרוס את זה. אני מתלהבת בקול רם מתופעות מעניינות שסביבי, אני שואלת שאלות שמעניינות אותי (באמת, בלי הצגות) בקול רם, אני משתפת בחקירות שלי. אני שואלת שאלות שאני באמת לא יודעת מה התשובה עליהן- "וואי, זה מגניב, מעניין למה זה קורה? מעניין אם זה יקרה גם אם נעשה ככה? מה יקרה עם נוסיף עוד אחד?". כל המחשבה שלי מתורגמת למילים. אבל רק השאלות. התשובות לא. לפחות לא בהתחלה. אם הם שואלים שאלה שאני יודעת את התשובה עליה, אני לא אגלה מיד את התשובה. כשאנחנו רואים משהו מגניב, אני ממש אתאמץ (ולא תמיד אצליח…) לא לספק מיד הסבר מדעי, אלא לתת מרווח להסברים שלהם. השלב הזה, של לשער השערות, של לנסות ליצור בעצמך את החיבורים, של להסביר תופעות בכלים שכבר יש לי, הוא חלק חשוב כל כך בדרך החשיבה המדעית, ביכולת ללמוד איך ללמוד, לחקור ולגלות גם דברים חדשים, ולא רק דברים שכבר גילו- שמבחינתי הוא קודש הקודשים. בלי תשובות נכונות, בלי הסברים.

• ספירלה: כשהלמידה נוצרת מתוך תחומי העניין שלנו, באופן טבעי היא ספירלית. אנחנו מגיעים לאותו נושא שוב ושוב, לאורך תקופה ארוכה-ארוכה, מכיוונים שונים ומזוויות שונות. הרבה פעמים יש הפסקות גדולות בין המפגשים השונים שלנו עם אותו נושא, והלמידה, בכל פעם, היא אחרת. עם השנים היא מעמיקה, מתרחבת, מתקשרת ליותר כיוונים, מעניינת יותר. הידיעה הזו, החזקת העובדה הזו עמוק אצלי בראש ובלב, מאפשרת להוריד המון לחץ, לתת לתהליך הלמידה וההבנה שלהם להתקדם בקצב שלו. זה לא המפגש היחיד שלנו עם הנושא, לא צריך להספיק הכל, לא צריך לדעת את הנושא כולו בפעם אחת. אם ההסבר שהוא מצא עכשיו לא מספיק מדוייק, הוא עוד עשוי להשתנות בהמשך. הוא יודע מתי הוא הבין מספיק כדי לענות על השאלה שהעסיקה אותו, הוא יודע מתי לחזור. לפעמים, יש חודשים שלמים שהעיסוק של אמיתי באור "על אש קטנה". יש שבועות שזה כל מה שמעסיק אותו. גם כשזה לא בראש מעייניו, הוא ממשיך להצביע על דברים מעניינים שהוא שם לב אליהם, סביב האור, במצבים "לא קשורים". תפיסת הספירלה עוזרת לי לסמוך עוד יותר על התהליך ועל הדרך שלו, ולתת לו ליצור את דרך הלמידה שלו בעצמו.

עכשיו, עכשיו התור שלך- מה מעניין את הילדה שלך? מה מעסיק את הילד שלך? איזה שאלות עולות "על הדרך" ומזמנות אפשרות להעמיק? זה יכול להיות משהו מתוך העושר המופלא שחנוכה מזמן, או החורף, או בלי שום קשר ללוח השנה החיצוני, אלא רק לזה שבפנים. מה תחקרו יחד בבית בתקופה הקרובה? אשמח ממש לשמוע בתגובות (או בפרטי) על נושאים לחקירה, ותמיד תמיד שמחה לאתגר סיעור מוחות, לחשוב על הזמנות ועל הזדמנויות לחקירה, בכל נושא.

ואם חנוכה הכניסה אותך למצברוח חגיגי, זו הזדמנות מצויינת להציץ בעוד רשומות חגיגיות כאן בבלוג, למשל- בחנוכה לפני שנתיים סיפרתי איך אנחנו הופכים את החגים שלנו למשמעותיים עבורנו, ורגע לפני חגי תשרי לפני שנה+, הרשומה החגיגית הוקדשה לרעיון של "ללמוד על החגים".