חג משמעותי

היה נדמה לי שהוא עוד רחוק, שיש עוד זמן. הרי לא יתכן שההפסקה האינסופית שבין סוכות לחנוכה כבר מתקרבת לסיומה?! אבל כרגיל, המציאות זריזה ומפתיעה. עוד פחות משבועיים חנוכה כבר כאן, הילדים שסביבי מתחילים לחלוק חוויות חנוכה. חגיגות, נושאים ויצירות כמיטב המסורת, ואני מיד נכנסתי ל"כוננות חג".

אני אוהבת חגים. מאוד מאוד אוהבת חגים. אני אלופה בלמצוא סיבות למסיבה, וכשאני מוצאת סיבה כזו, אני מגזימה אותה עם כל הלב. בשנים הראשונות שלי כאמא (מפעילה, כמו שכבר סיפרתי כאן. אם דרושות עוד הוכחות, אפשר לבקר בתפריט החגים בבלוג הישן שלי, לראות את האווירה) החגים המשפחתיים שלנו כללו רצף פעילויות, קישוטים ופירוטכניקה שלא הייתה מביישת אמהות-פינטרסט-חוגגות-חג-המולד. גם היום אני מקנאה בהן, מקנאה בהן כל כך, על החגים הפוטוגניים, מלאי היצירה, הצבע והיופי. אבל האמת היא, שהיום אני כבר לא מסוגלת לחגוג ככה. ובכל זאת, חגים הם אירוע משמעותי בבית שלנו. כי הם משמעותיים לי.

בתקופה האחרונה, יחד עם ההתגבשות של "למידולוגיה" וכל ההבנות והתובנות שמאחוריה, הבנתי שחגים הם לא רק חגיגה נפלאה. הם גם דוגמה נהדרת לנושא שנדמה לכולם שצריך ללמוד, נושא שנמצא "שם בחוץ", וחשוב לנו להכניס אותו פנימה. חשוב לנו לחגוג אותו ולדבר עליו גם בבית. כל כך חשוב לנו שלפעמים, כמו שקרה אצלי, בדרך, המטרה נשכחת ונשארים רק האמצעים. מה בעצם המטרה שלי כשאני חוגגת את החג עם הילדים שלי?

למה לחגוג יחד?

חשוב לי לחגוג את החג ביחד איתם. חשוב לי שהם יהנו מהחג, שיהיו להם זכרונות משפחתיים, חגיגים וחמימים. אני רוצה שהילדים שלי יקחו חלק במסורת שלי, ימשיכו את שרשרת הדורות. אני רוצה שהם יהיו חלק מהסביבה שלהם, שחוגגת את החג ועמוסה בסמלים מסורתיים (ודתיים) וברפרנסים תרבותיים. אני רוצה לחלוק איתם זכרונות משמחים שלי בתור ילדה מחגיגות. אני רוצה לחלוק איתם רעיונות משמעותיים עבורי שקשורים לחג הזה. אני רוצה להנות מכל סיבה למסיבה, אבל לעשות את זה בדרך שתהיה כיפית ומהנה לכל הצדדים. אני רוצה שהחגים האלו ימשיכו להיות משמעותיים גם בשבילם.

אחרי כל ה"אני רוצה" הזה, הבנתי שמה שחשוב לי באמת זה להעביר להם את התחושה שהאירוע הזה משמעותי עבורי, ולבדוק יחד איתם אם הוא יכול להיות משמעותי גם עבורם. כי המשמעות של חנוכה (או של כל חג או אירוע אחר, לצורך הדיון) היא סובייקטיבית.

חנוכה עבורי זו חגיגת זיופים קיצוניים והמצאות מילים של "מעוז צור" סביב החנוכיה. חנוכה זה לביבות תפוחי עץ (!) של סבתא שלי. חנוכה זה מסיבת חורף ואש מחממת. חנוכה זה הזדמנות לפגוש חברים רחוקים, כי יש שמונה ערבים שהם "כמעט חגיגיים". חנוכה זו הפעם היחידה שבח"ל ואני ניסינו לטגן משהו בשמן עמוק והיה לנו כל כך חבל עליו שאכלנו צ'יפס בטעם סופגניות במשך כמה ימים. חנוכה זה להמציא כל שנה מחדש חנוכיה אחרת, שתמתח את שרירי היצירתיות. חנוכה זה טפטופי נרות. חנוכה זה השיר של המורה למוזיקה ביסודי, שעד היום לא מצאתי שום עדות לקיומו אבל אני זוכרת את כל המילים שלו (ובזכות הרשומה הזו גיליתי שקוראים לו "נדליק נרות" וכתבה אותו לאה אולשר). זה חנוכה בשבילי, אבל..

מה זה חנוכה בשביל הילדים שלי?

הקסם בחגים, כמו בכל למידה שהיא, היא ההזדמנות לשלב בין הביחד, בין הבחוץ- בין התרבות, בין המסורת, בין הקהילה, לבין הבפנים- מה שמעסיק אותי, מה שמסקרן אותי, מה שאני צריכה לדעת ממש עכשיו.

ההזדמנות למצוא את החיבור המיוחד של כל אחד מאיתנו לחג, לחגיגה, למסורת המשפחתית. בתוך המילה 'חנוכה', כמו בשאר החגים, מקופלות המון משמעויות, המון פרשנויות, אפשרויות, רעיונות, מסורות, מנהגים, נושאים. כל כך קל לראות את זה כשמסתכלים קצת אחורה על חגיגות חנוכה לאורך השנים, ואפילו על שירי חנוכה המסורתיים, הישנים והחדשים (ויקיפדיה מספקת הסתכלות רחבה, עשירה ועמוקה במפתיע בהקשר הזה). חנוכה הוא חג של נס, אמונה והתבדלות. חנוכה הוא גם חג של חופש, אקטיביות ולאומיות. חנוכה הוא חג של היפוך האור והחושך, של התגברות על פחדים, וראיית הטוב. חנוכה הוא חג של התאחדות, של "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן". הוא חג של שמן עמוק ושל שעווה, של חימר ושל פלסטיק. כל כך הרבה דברים הוא חנוכה. השאלה המרכזית היא- מה זה חנוכה בשבילך?

כנראה שלכל אחד מבני הבית שלנו תהיה תשובה שונה. כל אחד ימצא נקודה אחרת להתחבר אליה, ודרכה להפוך את החג לקצת יותר שלו, מתוך מה שחי בו, שמעסיק אותו ממש עכשיו.

נכון לעכשיו יעלה מחכה במיוחד לדמי חנוכה, היא הכינה רשימה ותכננה לעצמה תקציב מסודר להגשמת התוכניות שלה. היא גם עסוקה מאוד בנושא של יחידה וקבוצה, אז הנושא של "האור שבי" והשילוב של כל האורות השונים של כולנו יחד ל"אור איתן" נוכח אצלה מאוד. יכול להיות גם שהיא תתחבר לסיפור המקבים מתוך הצורך הבסיסי בעצמאות, מתוך ה"אף אחד לא יחליט עליי" שבוער בה. אני די בטוחה שהיא תשמח גם לפרסם, על חלונות ביתנו ואולי גם על הבמה המרכזית, את החג שלה. היא תעדיף את הסופגניה שלה בלי כלום. ואם כבר מטוגן אולי בכלל אפשר שניצל?

אמיתי עסוק כבר תקופה ארוכה-ארוכה בענייני חושך ואור. יכול מאוד להיות שהוא יהנה ממשחקי צלליות, ממצעד הלמפיונים המסורתי, ממופע הסטיקלייטים בחדר האוכל ומכתובות האש. הוא יהנה ממעמד ה"גיבורים" שזכו להם המקבים, מהמעטים שניצחו את הרבים, בטוחה שהם יתקשרו לגיבורי העל וישולבו במשחקים. אני מנחשת שגם השנה סביבונים יככבו אצלו בראש רשימת "מסורות החג האהובות". מאז ומתמיד הייתה לו חיבה לדברים מסתובבים, ומאז פרוץ הבייבליידים לחייו זו הפכה לחיבה קצת…אמממ…חזקה. הוא יעדיף את הסופגניה שלו עם הרבה הרבה ריבה. או שוקולד. אה אי אפשר את שניהם? בסוף כנראה הם יתפשרו על פלצ'ינטות, שזה המאכל הכי פופלרי בביתנו תמיד, ומאחר והוא מטוגן יכול להיחשב בהחלט כמאכל חנוכה רשמי.

ואולי בכלל אני טועה? אולי דברים אחרים יעסיקו אותם בחנוכה השנה? אחד המשפטים החביבים שאימצתי לי השנה, מהעמוד הנפלא של פזית גלר- "חינוך מואר" הוא "אי אפשר לדעת עליהם בלעדיהם". מה שמעסיק אותם משתנה לא רק מאדם לאדם, אלא גם משנה לשנה, מחג לחג ולפעמים אפילו מיום ליום. אני משתדלת להישאר פתוחה, להשאיר מקום להקשבה, להתבוננות, לסקרנות שמנסה לגלות איפה נמצא החיבור שלהם.

אז איך אפשר לחגוג ביחד?

בחגיגה משפחתית אידיאלית, כמו בכל אירוע שכולל כמה אנשים, יש מקום לכולם. יש מקום למסורות החג שהבאתי איתי ובחרתי לשמור. יש מקום לאלו שבח"לי הביא איתו. יש מקום לנושאים שכל אחד מאיתנו בחר לקחת איתנו מתוך החג, בשנים הקודמות ובשנה הזו, מתוך מה שמעסיק אותנו עכשיו. בחג שלנו יש מקום גם למה שמעסיק את הילדים, לחנוכה שלהם. אני אציע להם הזדמנויות לחקירה, למשחק וליצירה סביב החג, אבל אשמור אותן פתוחות לפרשנויות.

וברמה הפרקטית- מה אני הולכת לעשות כדי ליצור חג משמעותי לכל אחד מאיתנו?

כשאני מנסה לחשוב על נושא שמכיל בתוכו הרבה אפשרויות והרבה נקודות מבט, קו הזינוק החביב עליי הוא מפת חשיבה. כלי זמין, שימושי ויעיל כל כך כדי לחשוב רחב ופתוח ולראות, צבעוני על גבי לבן, את רשת האסוציאציות הפרטית שלנו. בשבוע הבא, ממש רגע לפני חנוכה, תתארח פה בבלוג עינת להב, ה-מומחית למפות חשיבה, שתרחיב על הכלי הזה ותסביר איך אפשר להשתמש בו ממש עכשיו. זה חלק ממפת החשיבה שהתחלתי להכין לקראת חנוכה השנה:

מתוך המוני המילים שעלו ברשימה, סימנתי לעצמי מילים שאני חושבת שיכולות להתחבר למה שאני יודעת, מהיומיום, מההתבוננות השגרתית, שמעסיק את כל אחד מאיתנו. השלב הבא הוא לחשוב איזה חומרים יכולים לזמן לנו הזדמנויות חקירה והעמקה. סיפורי חג, שירים, חומרי יצירה, אביזרי חג (נרות, סביבונים, חנוכיות), משחקים, כלים (פנסים!) וכו'. לגדולים יותר אחפש גם קישורים, סרטונים, הרצאות, מאמרים, אנשים מעניינים. מאוסף הרעיונות שעולים אני אבחר מדגם מייצג ואביא אותם לקדמת הבא- למדפים בסלון, לשולחן העבודה (הווירטואלי או הפיזי). בלי להסביר, בלי ללמד, רק מניחה, ומתבוננת.

מתוך התגובות אני מדייקת- מה מיותר? מה חסר? מה ממלא את רוב הזמן? וככה, לאט לאט, יבנה החג שלנו. נבחר את השירים, את הסיפורים, את האטרקציות, את המתנות. הכל מתוך החיבור האישי של כל אחד מאיתנו לתוך החג הכל כך נפלא הזה.

נשמע כמו הרבה עבודה לחג אחד לא? מהנסיון שלי, אני מרגישה שזו הכנה הרבה יותר משמעותית ויעילה מההכנה שהייתי עושה קודם- מקניית אביזרים לא מתאימים שחזרו לשקית שנה אחרי שנה, משיטוט ונעיצה של פעילויות פינטרסט מפוארות בנושאים הלא נכונים, מלסחוב אותם איתי לפעילויות או לאטרקציות שכל כך לא מדברות אליהם. וחוצמזה, היום אני עושה את כל התהליך הזה לגמרי על אוטומט, כדי לכתוב אותו הייתי צריכה ממש להתאמץ להפוך אותו למודע. הוא כל כך חלק מהשגרה שלנו, מההתבוננות ומהכוונונים היומיומיים, שהחגים פשוט הופכים לחלק מזה, ומקבלים את החגיגיות שלהם בתוך מה שאני רגילה.

מזמינה אותך להתנסות איתי, לנסות השנה לחפש את החיבורים האישיים שיהפכו את חנוכה למשמעותי ולמחבר. ואם אחרי כל הפירוט הזה קצת מפחיד להתחיל לבד, אני מזמינה אותך לקבוצת הפייסבוק של "למידולוגיה", לעשות את התהליך יחד. עם משחק אסוציאציות חנוכתי ומשובח, שרשורי רעיונות בהתאמה אישית והרבה הרבה אור. איך יראה חנוכה שלך השנה?