כאן זה בית

איך עושים את זה? העקרונות האלו עברו כבר כמה וכמה גלגולים וניסוחים. לרגל הרשומה החגיגית, צמצמתי אותם לעקרון על ועוד ארבעה עקרונות מרכזיים, פרקטיים. הם לא יסדרו בעצמם, אבל אם נצמד אליהם, הם בהחלט יעשו את הדרך לשם הרבה יותר קלה, וגם יעזרו לנו לשמור על הארגון הזה רלוונטי לאורך הרבה זמן:

עקרון העל שמוביל אותי הוא זה- לבחירות שלנו יש משמעות. החפצים שממלאים את הבית שלנו, הסידור של המרחב שלנו, הם עוד סוג של תקשורת, עוד שפה שמשמשת אותנו כדי להתבטא, וגם כדי לקלוט- דיבור בחפצים. אם אני מקדישה את המחשבה הזו לתכנון מתאים של הבית שלנו, כזה שמתאים לילדים שלי לא פחות משהוא מתאים לנו, ההורים, אני מעבירה להם מסר- שאני רואה אותם. שלצרכים ולרצונות שלהם יש מקום. שמה שמעסיק אותם חשוב גם לי. שהם מסוגלים. שהם עצמאיים. שיש להם מקום ליצור את שלהם בעולם הזה. הארגון הזה יוצר שקט. כל עם אני מופתעת מחדש לגלות כמה השינויים הקטנים האלו, בספרים, בצעצועים, ההתאמות והדיוקים למקום בו הם נמצאים עכשיו, משפיעים על הזמן שלנו בבית, על הבחירות שלהם ועל המשחקים שהם משחקים. כשהסביבה היומיומית שלהם מוכוונת אליהם באמת, למה שמעניין אותם, למה שהם צריכים, נדיר מאוד שאנחנו מגיעים לרגעים משעממים. ואם כן…אני יודעת שהגיע הזמן לעוד ארגון מחדש של המדפים. ככה נראה "הגיע הזמן לסדר מחדש" בסלון שלנו:

התבוננות: הסדר הוא תהליך מעגלי של חוץ-פנים-חוץ. כדי שהבית שלנו יענה על הצרכים שלנו, אנחנו צריכים לדעת מה הם הצרכים שלנו, וזו המטרה המרכזית של החלק הזה, השלב המקדים. לפני הסידור, לקחת את הזמן להגדיר מה אני רוצה שהבית, שהמרחב שלנו, יצור- איזו אווירה, איזה רגשות, איזה חיבורים. אחר כך להתבונן בכל אחד מבני המשפחה שלנו- . נשים לב לפעולות, למעברים ממקום למקום בתוך הבית, לחפצים בהם נעשה שימוש וגם לקשיים ולתסכולים. ננסה למקד, נכון לרגע זה ממש- מה הם תחומי העניין של כל אחד, מה הם הצרכים שלו? רק אחרי תקופה של התבוננות מכוונת כזו (לפחות כמה ימים), נוכל לצאת לדרך עם תובנות שיאפשרו לנו לתכנן בית מתאים באמת. יום יבוא ואסיים גם את הרשומה שמוקדשת כולה להתבוננות, אבל בינתיים, ככה נראית התבוננות מהצד, כשהילד שלנו עסוק. בלי להפריע לו, בלי שהוא אפילו ירגיש, רק להיות לידו ולשים לב לכל הפרטים:

צמצום: בדרך כלל, אנחנו לא מתחילים מאפס. לארגן מחדש את הבית בדרך כלל לא מתחיל במה להוסיף או איפה להניח, אלא קודם כל- להפחית. לצמצם את כמות החפצים שבחוץ, שנגישים, 3-9 אפשרויות בלבד בכל רגע נתון. אפשרויות שנבחרו בהתאם לתחומי העניין ולהעדפות שלנו, ממש עכשיו. שאר הפריטים- מאוחסנים, מאחורי דלתות סגורות או לפחות מחוץ לטווח הראיה המיידי. זה מכוון בעיקר לילדים, אבל גם לנו המבוגרים- שפע מוגזם בעיניים עלול להפריע לנו להתעמק. שווה לחשוב על זה. בשביל הילדים, אני אוהבת למקם בחלל המרכזי שהם מבלים בו (הסלון, חדר השינה, חדר המשחקים- כל משפחה והסידור שלה) שידה פתוחה כלשהי, שיש בה מקסימום 9 תאים, בגובה העיניים של הילדים. אם יש לנו שידה עם יותר תאים? פשוט נסגור אותם- בסלסלה, בווילון או בדלת ייעודית. תיכף, בתמונה- תמונה לא נפלאה, אבל יש פה כוורת ענק, 8 תאים לשני ילדים קטנטנים. החלק העליון להורים, וחלקם סגורים.

עוד דבר שחשוב לא פחות, ואפילו יותר, לצמצם, זה אותנו. או יותר נכון, את ה"אסור". את ה"צריכים", את השיפוטיות, את ההוראות, את הכללים. מרחב שבאמת מעודד התנסות, חקירה, יצירתיות ולמידה הוא מרחב של "מותר" ושל "אפשר". אזור בו ההחלטות הן של הילד, ואנחנו יכולות לחיות עם כל בחירה שהוא יקח בתוכו. לפעמים זה אומר לצמצם כלי זכוכית יקרים או ספות לבנות, לפעמים זה אומר ליצור מרחב יצירה דווקא במרפסת או אפילו במקלחת. העיקר היא לפנות מקום שאפשר באמת להיות בו.

שימושיות: הבחירה בשידה הפתוחה מתקשרת לעקרון הבא- מקסימום נגישות, מקסימום עצמאות, מינימום התערבות. הבסיס הוא שככל שהדרך קלה יותר, הסיכוי שנבחר בה עולה. כל מכשול, אפילו אם קטנטן, מפחית את הסיכוי הזה. קל מאוד לראות את זה על עצמנו. שינוי קטן בנגישות של החפצים משנה את כל החשיבה שלנו. אם אני רוצה לנעול את נעלי ההתעמלות בבוקר, אני אניח אותם על יד הכיסא.  בתוך המקרר- אם נניח את הקופסאות שתאריך התפוגה שלהם קרוב יותר אלינו, הסיכוי שנשתמש בהן בזמן עולה. אפילו על מסך הסלולר שלנו- ככל שנדרשות יותר פעולות כדי להגיע לאייקון כלשהו, הסיכוי שנלחץ עליו הולך ויורד.  זה נבדק והוכח בלא מעט מחקרים. אז לא רק לילדים, גם לנו- מה אני רוצה להכניס יותר לחיים שלי? איך אני יכולה להנגיש לי את זה? לעשות את זה קל יותר? להסיר כמה שיותר מכשולים בדרך? במקרה של הילדים, אפשר לסדר את החפצים בגובה מתאים, במיכלים נוחים ומתאימים בדיוק לתכולה שלהם, בצורה שקל להוציא ולהכניס, לפתוח ולסגור.

לא רק בבחירת החפצים, גם בסידור החפצים במרחב נחשוב פונקציונלית-  נניח אביזרים ליד המקום שמשתמשים בהם (נניח, חומרי היצירה מסודרים ליד שולחן היצירה. כי אם צריך להעביר אותם ממקום למקום…זה כבר ברור, לא?), נבחר רהיטים תואמים למטרה המסויימת ולהעדפות של כל אחד מאיתנו (נניח, אמיתי מאוד אוהב לצייר על משטחים גדולים, בשכיבה או בעמידה. אני יכולה לסדר לו שולחן עבודה קטן עם כסא, אבל הסיכוי שהוא ישתמש בו…נמוך. ורגע של כנות מגובה בתמונה? ניסיתי את זה. היה לנו שולחן ופתאום התפנה מקום וזה היה נראה כל כך הגיוני. זה נגמר בציור קיר ענק, מרשים, ובטוש פרמננטי. אם הייתי נצמדת לעקרונות של עצמי, זה לא היה קורה. בוודאות). ליד מדף הספרים (המצומצם, זה עם הספרים הנבחרים והרלוונטיים לעכשיו) נניח מזרון קטן או כרית, שיהיה נעים לקרוא. ליד אביזרי הבניה (לגו, קוביות, מגנטים וכו') ומשחקי הדמיון נשאיר משטחים פנויים וגדולים מספיק ליצירות, עדיף אפילו בלי שיפריעו לעבור, כדי שיוכלו להישאר שם כמה ימים. ליד התחפושות (או במקרה של יעלה כרגע, ליד פינת האיפור) נדאג למראת גוף

גם לבחירה איזה חפצים להניח אחד ליד השני יש משמעות גדולה. אפשר ליצור סידור שמזמין שילובים וחיבורים. הפעם דווקא דוגמה מעולמם של ילדים גדולים יותר (גם להם מגיע מקום. כל העקרונות האלו רלוונטיים באותה מידה בגיל שנה, בגיל 8, 16, 40 וכנראה שגם 80. את זה עוד לא בדקתי. מתנדבים?). אם ליד המסך נניח מחברת וכלי כתיבה, כאלו שמתאימים לציור או לכתיבה, יש סיכוי די סביר שהם יתמלאו, אפילו אם זה רק בשרבוטים, משהו יקרה שם (בקולאז', שתי תמונות שצולמו כמעט יחד. משחק באייפד וציור ששואב איזושהי השראה מהצורניות של המשחק). אפשר לסדר פינה שמזמינה צילומי סטופ-מושן או סרטונים. אפשר להניח מצלמה. כזו של פעם, שלא מחוברת לרשת סלולרית. או אולי כן. אז מה? אם אני יודעת שסרטוני יצירה הם במוקד העניין כרגע, אולי אארגן פינת קטנה ליצירה (כן, גם סליים זו יצירה) תוך כדי צפייה, שתהיה ממש צמודה. אם זו דווקא תקופה מוזיקלית, נפנה מרחב לריקודים, או אולי דווקא נניח ליד כלי נגינה? הרעיון הוא לחבר את המסך לעולם שמחוץ לו, לאפשר ללמידה הלפעמים פסיבית של הצפייה להמשיך להתפתח בעזרת עשייה והתעמקות בהמשך. הרעיון הזה של להניח אחד ליד השני שני חפצים שלא בהכרח קשורים נכון בכל גיל. כמו תמיד- לא תמיד יווצר חיבור. זו לא חובה. זו הצעה. מותר לקבל אותה, מותר להתעלם, מותר לקחת אותה למקומות שרחוקים מאוד מאלו שחשבתי עליהם במקור. הרחבתי קצת על המשמעות של החיבורים האלו ככלי למידה בפני עצמו ברשומה האסוציאטיבית שלי, עם עוד הרבה דוגמאות מהחיים לרעיון הזה.

בשורה התחתונה- התהליך הוא שלהם- תפקידנו לספק את התנאים שמאפשרים לו לקרות, ואז לשתות קפה בנחת. ולהתבונן.

גמישות: הדבר היחיד הקבוע בבית מתאים, הוא השינוי. אנחנו משתנים. בכל רגע, בכל יום, בכל חודש. זה מפתה לחשוב שאנחנו יכולים לתכנן את הבית שלנו עשר ועשרים שנה קדימה ולנוח על זרי הדפנה (או על הספות הנוחות שנבחר לסלון…), אבל האמת היא שכדי שהבית שלנו יהיה מתאים לצרכים שלנו, הוא צריך להיות גמיש לפחות כמו יעלה (איכשהו זה הזכיר לי שעוד 10 חודשים מתחילה האולימפיאדה. מותר להודות שאני מתרגשת כבר מעכשיו?). בסוכות לפני שנתיים, רגע אחרי שעברנו לדירה הנוכחית, פרסמתי בבלוג הישן שלי רשומה שלמה בשבחי הבית הגמיש. מאז הרעיון הזה התרחב והתעמק אצלי אפילו יותר. הבית שלנו חייב להשתנות בהתאם לצרכים המשתנים של האנשים שגרים בו. אלו לא חייבים להיות שינויים גדולים. לא צריך לשבור קירות ואפילו לא לקנות חפצים חדשים, בטח שלא להחליף את כל הרהיטים. פשוט צריך לשמור על גמישות, קודם כל, במחשבות.

זה מתחיל מהאביזרים הקטנים, מהמשחקים/צעצועים עצמם. אני תמיד תמיד אעדיף חפצים שאפשר להשתמש בהם בכמה שיותר דרכים. סוגים שונים של "משחקים פתוחים". כמה שפחות הוראות חד משמעיות ודברים שעושים פעולה אחת. משחקים פתוחים מאפשרים להלביש עליהם את הצרכים שלנו ממש עכשיו, ולא מכניסים אותנו לתבנית של "צריך" חיצוני כלשהו. הם מאפשרים לכל משחק להפוך לתהליך של יצירה, של בריאה. הם מאפשרים לתכנים רגשיים ולעיבוד של חוויות אישיות לתפוס חלק מרכזי ולהוביל את הפעילות במרחב. וברמה הפרקטית- יש להם אורך חיים ארוך, הם מתאימים למגוון גדול של גילאים, מגדרים והעדפות. משחק שאין בו דרך נכונה לשחק הוא משחק שמאפשר למידה עמוקה ומשמעותית שעונה על צרכים פנימיים.

גמישות היא לא רק במעבר בין נושאים שונים שמעסיקים אותנו או את הילדים שלנו, אלא גם בתוך אותו נושא עצמו, השאיפה שלי היא תמיד לגוון בדרכים ובזוויות דרכן הוא חוקר את הנושא, או, בצורה מדוייקת יותר- את השפות בהן הוא משתמש. כשהילד שלי מתעמק בנושא מסויים, אני תמיד אשאף להציע בסביבה שלנו כמה שיותר שפות לחקור דרכן את הרעיון- אמנות (וגם כאן- גם ציור, גם פיסול, גם צבעי מים, גם גירים, וכו), בניה, משחק דרמטי, מוזיקה, תנועה, ספרים, דגמים, משחק תחושתי, סרטונים ועוד ועוד. ברשומת האסוציאציות הגדרתי את זה כ"דרך חדשה לחקור את אותו עולם".

לא פחות מהפרטים הקטנים, גמישות היא גם בפרטים הגדולים. החל ממיקום ותפקיד הרהיטים שלנו ועד לחלוקת החללים בבית. השאיפה שלנו בתכנון הבית שלנו היא לאפשר לנו כמה שיותר גמישות. אנחנו מחפשים רהיטים גמישים, כלומר כאלו שישנו מיקום ותפקיד לאורך שנים וימשיכו להיום שימושיים. איך בוחרים רהיטים גמישים? רהיטים כאלו הם בדרך כלל:

1. זולים– זה אמנם הקריטריון הראשון, אבל הוא לא באמת הכי חשוב. לפעמים רהיט יקר שמחזיק לשנים רבות עדיף. אבל איכשהו, מהנסיון שלי, הרהיטים היקרים נוטים להיות פחות גמישים. חלק גדול מהרהיטים שלנו היום הגיעו אלינו דרך קבוצת "יד2" המקומית שלנו. זה גם אקולוגי, גם מאפשר לנו להגשים כל חלום שלנו בלי מגבלות תקציב, וגם מאפשר לנו בקלות להפרד ממה שכבר לא מתאים לנו, בידיעה שדי בקלות נמצא מחדש את מה שחסר לנו. אז בהחלט יכול להיות שבמקור הם היו רהיטים יוקרתיים, אבל כלכלית, הם לא מכבידים עלינו.
2. קלי משקל– כבר דיברנו על זה שככל שקל לנו יותר, גדל הסיכוי שנעשה. אם אנחנו צריכים שלושה אנשים כדי להזיז ארון, זה עלול לקחת חודשים. אם יש לי שידה עם 12 תאים שאני יכולה להזיז לבד- השינוי יתרחש במהירות ובקלות. היום חלק גדול מהרהיטים שלנו הילדים יכולים להזיז בעצמם- שולחנות בגדלים שונים, כסאות, שרפרפים, שידות שונות. זה מאפשר לשינויים האלו לקרות אפילו כחלק מהמשחקים, בלי הפסקה. השידה שבתמונה, למשל, קלילה במיוחד, יכולה לשכב ככה לרוחב או לעמוד לגובה. רק המדפים שלא מתכווננים הופכים אותה ללא-מושלמת:
3. 
4. מתפרקים או ניתנים לכיוונון– או במילים אחרות, רהיטים שעברו את "מהפיכת איקאה". לא הכל מושלם בממלכה השבדית, אבל בנושא הגמישות הם אלופי העולם, ולשמחתי, הרבה חברות הלכו בעקבותם, כך שלא חייבים באמת איקאה, רק צורת מחשבה כזו, איקאית. מדפים מתכווננים, גבהים ואורכים משתנים, אפשרויות שונות לשילובים, דלתות, מגירות ותאים ניתנים להחלפה, אפשרויות סידור שונות. כל אלו הופכים את ההתאמה המדוייקת לצרכים המשתנים לקלה להפליא, וגם מאפשרים לנו לאחסן בקלות רהיטים שלא בשימוש לתקופה, בידיעה שבקרוב נזדקק להם שוב.
5. בלי להתייחס לייעוד מוגדר– כלומר, זה שמישהו קבע שזו שידת טלוויזיה, ממש לא אומר שהיא חייבת להיות רק שידת טלוויזיה. רהיטים שהם, במידה מסויימת, גנריים ככל האפשר. אפשר להתאים אותם בקלות לכל פינה, לכל תפקיד, לכל משימה. אצלנו בבית אותה שידת מדפים הספיקה להיות כבר בית לספריה הביתית, לארונות הבגדים, לפינת היצירה שלנו, לפינת העבודה שלי, למשחקים (פעמיים, בשני בתים שונים ובפורמטים מאוד שונים). יש לנו זוג כוורות שהספיקו להיות רגליים לשולחן, ארון גבוה, שידה ליד המיטה ושולחן כניסה.
6. צבע נייטרלי או ניתנים לצביעה בקלות– זה לא הכרחי. זה חשוב רק לאנשים כמוני, שקשה להם עם רעש בעיניים. ככל שהרהיטים שלי יותר נטרליים (במקרה שלי המשמעות של זה היא פשוט-לבנים) הם משתלבים יותר בקלות בכל פינה, מקבלים באהבה כל מה שמכניסים לתוכם/עליהם, הם פחות נמאסים או תלויים בטרנדים ובהעדפות זמניות. במקרה שלנו שידה בצבעי וורוד- סגול, שהיו לה את כל הקריטריונים האחרים, שרדה אצלנו תקופה קצרה מאוד כשהסתבר שאי אפשר לצבוע אותה.

יחד עם החדרים, גם בני אדם יכולים לעבור חדרים. לא באופן חד פעמי ויחיד סגולה, אלא בדרך קבע, כל פעם שצריך, כל תקופה. הצרכים שלנו כל הזמן משתנים- חדר ביחד או לבד, חדר עבודה שקט או שהיה בחלל משותף, מרחב פתוח וגדול או חלל מחבק ואינטימי, אפשרות לארח כיד המלך או יותר מקום ליומיום. לכל תקופה יש את הצרכים היותר בוערים שלה, ובית טוב באמת, שמותאם לנו, יקבל באהבה את שינויי הכותרות של החדרים. בתמונה החדר החדש שיעלה סידרה לעצמה (מאז כבר עבר עוד סבב שינויים), כשהצורך שלה בלבד עלה על היתרון שבביחד:

ואחרון חביב בתוך תחת העקרון הזה של הגמישות- חלל גמיש הוא חלל שלא מפסיק להשתנות. ארגון מחדש הוא לא פעולה שעושים פעם אחת. היא תהליך מתמשך של עדכון. רגע אחרי שסיימנו לסדר, יש לנו הזדמנות להתרווח בשקט, ולחזור לעקרון הראשון- להתבונן. ומתוך ההתבוננות הזו, לדייק, להזיז, להוסיף, להוריד. ליצור את המרחב שלנו באופן קבוע, לפי השינויים בתחומי העניין ובצרכים שלנו. של כל הדיירות והדיירים.

וואו. כל פעם אני מופתעת מחדש לגלות כמה מילים צוברות הרשומות שמתבשלות לי בראש במשך חודשים. בסך הכל כמה עקרונות פשוטים, וכל כך הרבה מילים….אז תקציר קטן של העקרונות הבאמת חשובים:

עכשיו החזרתי לי את המוטיבציה לתכנן ולחלום את הבית שלנו, ואני מקווה שגם אצלך התעורר איזה דגדוג קל, לקראת סוכות או בכלל, לגרום לעצמך ולכל שאר המשפחה להרגיש עוד יותר בבית בתוך הבית שלך. או לפחות בתוך הסוכה. המשך חגים שמחים ובעיקר- סתיו שמח!!!