יומיום של חיבורים

ברשומה הקודמת- למידה יוצרת חיבורים יוצרים למידה, דיברנו על הכוח הגדול של אסוציאציות, חיבורים וקישורים ליצור למידה משמעותית וייחודית לאדם החד פעמי שלומד אותה. דיברנו גם על הכוח שלנו כהורים, כמבוגרים, שכבר בנו רשת אסוציאציות אחת או שתיים בחייהם. לא להעביר להם את הרשתות שקיימות אצלנו, אלא להכיר להם את הכלי המופלא הזה, לתת להם כלים לארגן את החשיבה ואת הידע שלהם, כדי לאפשר להם הבנה, לאפשר להם ליצור את החיבורים שלהם, שיצרו את נקודת המבט הייחודית שלהם על העולם.

להזמין אותם להכיר ולתרגל את דרך החשיבה הזו- הדרך שתמיד מחפשת את הקשר, את החיבור. איפה כבר ראינו את זה? למה זה דומה? מה זה מזכיר לי? במה זה דומה? במה זה שונה? איזה מן קשר יש שם? הפכים? ניגודים? השלמות? ביטויים שונים של אותו רעיון?

אז איך עושים את זה בבית?

זה לא צריך להיות מסובך או מורכב, ובטח לא שמור רק לילדים גדולים. חיבור ושיחה על החוויה של ביקור בים מול החוויה של שחייה באמבטיה, או אפילו על ההבדל בין המקלחת בבית לאמבטיה של החופשה/הסבים/החברים, הכלב שפגשנו בטיול שיגרום לנו להזכיר את הכלב של הדודה, להיזכר ולשתף, תוך כדי הקראה של סיפור אחד בסצנה דומה מתוך סיפור אחר, או בספר תוך כדי צפייה בסרט (ממש השבוע דיברנו על הדמות של אובליקס מהקומיקס שאמיתי כ"כ אוהב "אסטריקס", כי הוא נתקע לי בראש בזמן ערב סרט משפחתי מול אבא של מרידה, גיבורת הסרט "אמיצה").

זה גם לא מבחן, או נסיון שלנו לגרום להם לראות את ההקשרים שאנחנו רואים. כבר אמרנו- אין לנו שום אינטרס שלילדים שלנו יהיו אסוציאציות דומות לאלו שלנו. זה פשוט שיתוף. מתוך תשומת הלב שלנו לחיבורים האוטומטיים שקורים אצלנו בפנים, הם יתחילו לחפש את החיבורים בכל דבר שהם עושים. הם יתחילו ליצור את החיבורים שלהם, למפות את העולם שלהם ברשתות על גבי רשתות של זכרונות, יחסים, והקשרים.

זה קורה באופן אוטומטי. כשלילד יש מספיק חופש ומרחב, הוא יבטא את הרעיונות שמעסיקים אותו ב-100 השפות, או לפחות בכמה שמתאימות לו עכשיו. ילד שמתלהב מדינוזאורים יתעסק בהם בציורים שלו, בבגדים שלו, במשחקים שלו, באוכל שלו, בספרים שהוא יבחר, בשאלות שהוא ישאל. בכל השפות האלו ביחד הוא יגבש את הרשת הפנימית הבסיסית שלו, של ההבנה של המושג "דינוזאור". גם לנו, ההורים, יש את הנטייה לעשות את זה לגמרי אינסטינקטיבית, כשהילד שלנו פוגש מושג חדש או מנסה להשתמש במושג חדש שהוא רק לומד, מיד ננסה לחבר אותו למשהו שהוא כבר מכיר- "נכון, התפוח אדום כמו עגבניה. זה כחול כמו השמים".

אם נכניס את השיח הזה, את דרך ההסתכלות הזו, שמחפשת את החיבורים, לתוך חוויות היומיום שלנו, הילדים שלנו יתרגלו לחפש יותר הקשרים, ממגוון גדול יותר של סוגים, ויוכלו לבנות בעצמם רשתות חדשות, ייחודיות, עשירות ומורכבות משלהם. כאלו שיובילו אותם להבין את העולם טוב יותר, ולפי פרופ' הרפז, גם לחשוב טוב יותר.

זה מתחיל מלתת מילים לדברים שהם מגלים בעצמם, לתופעות, לתת שמות לקשרים שהם רואים. ליעלה הייתה פעם כוס אהובה במיוחד עם ציור של עיגולים קטנים וגדולים. שבועות היא שתתה מאותה כוס, עד שיום אחד שמה לב "איך זה באותו גובה? כאן יש הרבה עיגולים קטנים וכאן יש קצת עיגולים גדולים!". מתלהבים מההבחנה שלה, הסכמנו "נכון, באמת יש כאן הרבה קטנים וקצת גדולים. יש קשר בין הגודל של העיגולים לכמות שלהם". לא המשכנו את הנושא, לא ניסינו ללמד אותה את הכלל, והיא המשיכה לשתות מהכוס הזו בהנאה רבה עד שהיא נשברה.

אבל הסיפור לא נגמר. בשלב הבא היא זיהתה את אותו רעיון במקום חדש- אפשר להכניס לדלי שלה הרבה אבני חצץ קטנטנות או כמה חלוקי נחל גדולים (כן, זה גם משל קלישאתי, אבל בחיי שהוא מבוסס על מקרה אמיתי). מיד נזכרתי בעיגולים על הכוס שלה "היי, זה כמו העיגולים על הכוס שלך". היא המשיכה לשחק בלי להתייחס לחיבור שלי יותר מידי, אבל הנושא הזה המשיך להעסיק אותה תקופה, בציורים שלה ובמשחקים שלה היא המשיכה לחקור את הקשר הזה בין כמות הפריטים לגודל שלהם. גם היום הנושא ממשיך להעסיק אותה, כשהיא עסוקה בפעילות החביבה עליה היום- אריזת תיקים. היא כבר יודעת שהיא יכולה לארוז הרבה פריטים קטנים או כמה גדולים באותו התיק בדיוק. לא עשיתי את החיבור בשבילה, הצעתי חיבורים, מתוך החיים שלנו, מתוך האסוציאציות הפרטיות שלי. האם זה עזר לה להבין את העיקרון? אין לי מושג, אבל זו לא הייתה המטרה. מבחינתי זו רק עוד הזדמנות לשחק בחיבורים.

הדרך המרכזית לעשות את זה היא בשיח היומיומי שלנו. זו הזדמנות טובה להשתמש לראשונה מאז הבגרות בחומר הנלמד בשיעורי לשון ו/או חיבור, כשניסו ללמד אותנו את "סוגי הקשרים הלוגיים ומיליות הקישור המתאימות להם", ולהצביע על סוגים מגוונים ומעניינים של קשרים בין הדברים בעולם, בהתאם לגיל ולמקום ההתפתחותי של הילד שלנו ממש עכשיו- קשרים של סיבה ותוצאה, יחסי זמן, תכלית, ניגוד, תנאי, הוספה וכמובן- השוואה.

אפשר לעשות את זה גם בדרך החביבה עליי- דיבור בחפצים. להניח חפצים שונים שמתחברים אצלך בראש אחד ליד השני, בלי מילים. מספיק ששני חפצים יונחו אחד ליד השני כדי שהרעיון לחבר ביניהם יעלה בראשינו. אלו יכולים להיות קוביות ודמויות של חיות, לגו ופליימוביל, חול קינטי וצדפים, גירי שמן ודפים שחורים ושילובים יותר ופחות צפויים ומתבקשים, כאלו שיוצאים מתוך נקודת חיבור למה שמעניין את הילד ממש עכשיו, המשחק שהוא אוהב, הנושא שממלא את ימיו, החומר שהוא בוחר על פני אחרים, ומציע לו זיווג חדש, שפותח אפשרויות חדשות, שמרחיב את העולם. ירצה- יקח, לא ירצה- לא יקח (וסליחה על איכות התמונה. היא צולמה עוד לפני שסלולריים ידעו לצלם באיכות סבירה, אבל היא בהחלט ממחישה את הכוונה).

זה לא חייב להיות מעולם תוכן אחר. זו יכולה להיות דרך חדשה לחקור את אותו עולם שהוא כבר נמצא בתוכו. ספר חדש, דמויות מסוג אחר, משחק קופסה או קלפים, אביזרים למשחק דרמטי, חומרי בנייה. להזמין את הילד שלנו להביע את אותו הרעיון בדרכים שונות, בשפות שונות- ולחקור את הרעיונות שכל שפה מכניסה לאותו עולם מוכר. כשקוראים ספר על דינוזאורים לומדים (וגם מבטאים) דברים אחרים לגמרי מאשר כשמשחקים בדמויות של דינוזאורים בתוך ארגז חול או גיגית מים, או מאשר מול סרט על דינוזאורים, או מול הזמנה למשחק בבצק/חימר עם אותן דמויות ששימשו קודם למשחק דמיוני.

כשהילד שלנו משתף אותנו במשהו שהוא הבין, גילה, הסיק, ראה, או בשאלה שמעסיקה אותו, יש לנו הזדמנות להציע חקירות המשך. שאלה שלא ברורה לנו, רעיון או מחשבה קטנה שיתנו לו דלק לחבר את ההבנה הזו לעוד תחומים, להעמיק את החקירה. רק אחרי שנהיה בטוחים שהוא מיצה את החקירה הפנימית שלו. מאוד קל לראות את זה אצל קטנטנים, שבשלב הראשון מתלהבים לגלות את סימני האצבעות שלהם בתוך היוגורט שנשפך, על הטחינה, על החול בים או בגן השעשועים, על המראה מלאת האדים במקלחת. ניתן לחקירה הזו את הזמן שלה, בלי למהר, וכשנראה שהם מתחילים למצות אותה, נוכל להציע עוד כיוונים להמשיך את אותה חקירה- איזה סימנים נראים לעין אני יכול להשאיר בעולם? אולי עם צבעי ידיים, אולי עם גירים גדולים, לאט לאט נרחיב את היריעה. גם כשהם גדלים, נמשיך באותה דרך פעולה. הילדים שלי לא מפסיקים להתלהב מהקסם המופלא של חומץ וסודה לשתייה. עשרות פעמים הם ראו את הפלא מתרחש, והוא עדיין מלהיב. כשההתלהבות קצת תדעך, אולי נתחיל לבדוק תגובות כימיות נוספות. איזה עוד חומרים מתחברים יחד למשהו מעניין?

לפעמים, אותו נושא יעסיק את הילד שלנו בדרכים שונות במשך תקופה ארוכה-ארוכה, ובכל זאת, בשלב מסויים, נשים לב שהעניין בעולם מסויים מתחיל לדעוך, מתחיל לפנות מקום לנושאים נוספים. כאן יש לנו הזדמנות להעמיק רגע, לשים לב לכל דרכי החקירה שהיו בשימוש עד עכשיו (כאן הפלאפון פועל לטובתנו הרבה, כי הרי צילמנו ותיעדנו כמעט כל פעולה שהילד עשה…) ולנסות להבין- למה הנושא הזה כל כך העסיק אותו? מה בתוך הנושא העסיק אותו כל כך? מה עניין אותו ועדיין לא קיבל מענה מספק? איזה כיוון חקירה חדש יכול לעניין אותו עכשיו?

בהרבה מקרים, התשובה תתגלה מאליה, הילד שלנו יראה לנו את הכיוון בקלות רבה. במקרים אחרים, אנחנו יכולים לנחש ולנסות להציע לו נושאים קשורים, שוב, בלי מילים, רק באמצעות הנחה עדינה של חפצים בחלל, כדי לבדוק אם הם עונים על אותו צורך שמחפש מענה. אם הדינוזאורים היו פתח להתמודדות עם פחדים, אחריהם יכולות להגיע חיות טורפות ומפחידות אחרות (אצל אמיתי היו תקופות של חתולים גדולים, וגם תקופה של טורפים ימיים) או ייצוגי פחדים מוכרים אחרים, למשל מפלצות. אם דווקא ההיסטוריה ונושא ההעלמות של הדינוזאורים היא המעניינת, אחריהם אולי תגיע התעניינות באדם הקדמון (אפשר לראות בתמונה רמיזה שזה היה אחד הכיוונים שלי). אם זה המחקר הארכיאולוגי, הרצון לגלות את הלא ידוע והנסתר מהעין שסקרן כל כך, יכול להיות שאחריו נציע הזדמנויות לחקירות מסוגים שונים- לחקור את הטבע שסביבנו, לערוך ניסויים מדעיים, ליצור או לחקור מאובנים, אולי אפילו להצטרף לחפירה ארכיאולוגית. אם זה הגודל העצום שמשך את תשומת הלב, יכול להיות שהיא תעבור למה שגדול יותר מדינוזאורים, נניח- החלל. אין התעניינות אחת שמובילה בהכרח לאחת אחרת, אבל מתוך ההבנה של הצורך, של מוקד ההתעניינות, יכולים להעלות לנו לא מעט רעיונות מעניינים על כיוונים אפשריים להצעות להמשך הדרך (ואם לא, הקבוצה של "למידולוגיה" תמיד שמחה לעזור ולחשוב יחד בסיעור מוחות סוער).

באופן טבעי, בתוך החיים שלנו, אני תמיד מחפשת דרכים שונות להציג את אותו הרעיון. כשרעיון כלשהו מעסיק אחד או אחת מאיתנו, נדבר עליו שוב ושוב במילים שונות, נחקור אותו בחומרים שונים ובשיטות שונות, נדגים אותו מעולמות שונים ונחבר אותו בכמה שיותר חיבורים וקשרים לחיים שלנו. כדי שהוא ישאר, כדי שהוא יהפוך לחלק מרשתות ההבנה שלנו, לחלק ממי שאנחנו. ,

עם השנים ועם השגרה, אנחנו יוצרים לעצמנו מאגר משותף של אסוציאציות. מקומות שביקרנו בהם יחד, ספרים שקראנו, סרטים שראינו, אנשים שפגשנו, שירים ששמענו, שיחות שניהלנו. החיבורים המשותפים האלו הופכים לחלק מהרשת המשותפת שלנו, בעזרתה אנחנו מרשתים ומפנימים חוויות חדשות במן שפת סתרים שרק אנחנו מבינים. כשהיינו במוזיאון הטבע בתל אביב, עמדנו שעה ארוכה ארוכה מול תיבה שהדגימה את מעגל החיים בטבע בצורה מופלאה ממש. את הרעיון שכל טורף הופך לנטרף, שלכל טורף יש טורף גדול ממנו. המוצג הזה ריתק את כולנו, ובמיוחד את אמיתי. המשכנו לדבר עליו עוד ימים אחר כך. הוא הזכיר לנו את הספר "מי אכל את לואיס" שחביב כל כך בביתנו, ומן הסתם גם את "גלגל החיים" של מלך האריות, ושלושת הזכרונות האלו השתלבו יחד והפכו למן מושג כזה,לאיזשהו חיבור דומה שמופיע אצל כולנו סביב אותו המושג. אולי. ואולי לא. האמת היא, שאין שום דרך לדעת.

מעבר לכל הדברים האלו, שאנחנו יכולות לעשות באופן אקטיבי, ההזדמנויות הכי טובות שלנו לאפשר לחיבורים של הילדים שלנו לצמוח הן דווקא הרבה יתר פסיביות. פשוט לתת לילדים שלנו לזרום בעקבות האסוציאציות שלהם. ולזרום איתם לשם גם. לראות את החיבורים שהם יוצרים בין המשחקים השונים, בין חומרים שונים, בין אירועים שונים ודברים שונים שהם פגשו, לתוך עולם אחד- משחק, יצירה, שיחה, אפילו חלום. אלו רמזים שהם נותנים לנו על החיבורים שנבנים אצלם בפנים. רמזים לצרכים שמובילים אותם, לשאלות שמנקרות, למה שהם מנסים לפתור ולהבין. ההצצה לחיבורים שנבנים אצלם בראש עוזרת לנו ליצור חיבורים משלנו- לחבר בין נקודות שנראות לכאורה לא קשורות, להעמיק ולהבין מה באמת הנושא שהם עסוקים בו, להבין מה הם באמת צריכים. קשה לגלות את זה דרך נקודה אחת בלבד, אבל החיבורים שנוצרים אצלנו, מתוך התבוננות בחיבורים שהם יוצרים- מגלים לנו את התשובה, את מהות הקשר, או לפחות מתווים את הכיוון לשם.

אחד הדברים האהובים עליי הוא לצאת להרפתקה חדשה ומפתיעה בעקבות רצפי אסוציאציות משותפים- משהו קורה, מזכיר לאחד מאיתנו דבר אחר, מתעסקים בו, ומישהי אחרת נזכרת בעוד משהו שקשור, עוברים אליו ו…אין לדעת איפה מסיימים. עם הזמן גיליתי גם שהדברים שאנחנו מגלים ולומדים תוך כדי המסעות האלו, מוטמעים כל כך חזק בזכרון שלנו, הם ממש הופכים להיות חלק ממי שאנחנו. אז נכון, במסעות כאלו אין לי שום שליטה על הנושאים שניגע בהם, על "החומר הנלמד". הם לא מתאימים כשאני "רוצה ללמד" אותם משהו. הם עובדים לנו נהדר מתוך האמונה שהדרך הזו, שהם בעצמם מתווים, מובילה אותנו ללמידה שכל אחד מאיתנו צריך ממש עכשיו. כמה דוגמאות למסעות האסוציאציות שלנו תוכלו לקרוא ממש כאן.

בהרבה פעילויות יומיומיות שלנו, האסוציאציות מניעות אותנו, כמעט בלי שנהיה מודעים אליהן. לפעמים אני נהנית להעלות אותן למודעות, להפוך את החיבורים שבראש שלנו לקצת יותר נראים, קצת יותר מוסברים, ככה סתם, בשביל התרגול, בשביל הגמישות. כשעבדתי בבית ספר, אחד המשחקים האהובים עליי עם תלמידי כל הכיתות היה "רצף אסוציאציות": משתמשים בכל קלפי תמונות שיש לנו בבית ומתאימים לגיל הילדים (החביבים עליי היו מהמשחק הישן "מה הקשר", שכבר לא ניתן להשיג היום, אבל יש מגוון משחקים דומים, ואפשר גם להדפיס, המטרה שיהיו כמה שיותר תמונות מכמה שיותר קבוצות ועולמות). מניחים את הקלפים עם התמונה כלפי מטה ומתחילים לשחק. אפשר לשחק בגרסה תחרותית: כל אחד בתורו הופך זוג קלפים, אם מצליח להסביר למה הם קשורים אחד לשני- מקבל את הזוג. לא הצליח להוכיח קשר? הופך חזרה והתור עובר למשתתף הבא. אני אוהבת יותר את הגרסה השיתופית: משאירים קלף ראשון גלוי. המשתתף הראשון הופך קלף ומוצא קשר בינו לבין הקלף הפותח. הבא אחריו הופך עוד קלף ומסביר את הקשר שלו לקלף של המשתתף שלפניו, כד שנוצר "מעגל אסוציאציות" שלם, בו הקלף של המשתתף האחרון מתקשר לקלף איתו פתחנו את המשחק. עם ילדים גדולים יותר, ובעיקר בחברת מבוגרים, המשחק "מחוץ לקופסה" של משחקי שפיר נותן הזדמנות טובה לתרגל גמישות של חיבורים וליצור חיבורים חדשים ומפתיעים. והוא גם ממש כיף.

לא חייבים להתמקד רק בחוש הראיה. אחת הפעילויות המשפחתיות החביבות עלינו היא מעגל שירים אסוציאטיבי, בהשראת התוכנית "לינק" ששודרה פעם בגלגל"צ. אחד מאיתנו בוחר שיר, כולנו מאזינים לו יחד. משהו בשיר הזה מזכיר למישהו אחר עוד שיר, מאזינים לו, וכך הלאה, עד שנותר פלייליסט אסוציאציות פרטי. בהתאם למצב הרוח, לפעמים אנחנו מסבירים את האסוציאציות שהובילו לבחירת השיר, ולפעמים פשוט נהנים מהחיבורים המוסיקליים המפתיעים שנוצרים. עוד בעולם המוזיקה, יוטיוב נותנת (מבטיחה להסביר ברשומה הבאה למה אני בטוחה שיוטיוב היא נקבה) לנו הזדמנות מעולה להפוך את האסוציאציות לנראות, וגם להתאמן קצת בצפייה ביקורתית, על הדרך. בכל פעם שאנחנו צופים יחד בסרטון ביוטיוב, יש לנו הזדמנות לנתח את החיבורים שהובילה אותה להציע לנו דווקא את האפשרויות הבאות בתור. מה הקשר בין הסרטונים? מה גורם לה להניח שנהנה גם מההצעות שלה? זה תרגיל מרתק, ובעיני גם סופר חשוב. מיטיבי לכת מוזמנים להחיל את אותה שיחה גם על הפרסומות שבין סרטון לסרטון. ואם כבר מנצלים את נפלאות האינטרנט, אי אפשר לסיים רשומה כזו בלי להזכיר את "אאוריקה– האינציקלופדיה של הסקרנות", ה-אתר שמזמין את הילדים שלנו לשחק בנפלאות האסוציאציות של הלינקים, ולגלות המון עולמות בדרך.

אז- איזה חיבורים מתרחשים ביומיום בבית שלך? עד כמה הנושא הזה קיים ומדובר? מזמינה אותך בחום לנסות לצאת ליומטיול כזה, להרפתקת אסוציאציות מפתיעה, בלי לצאת מהמזגן. הפתעות מובטחות בדרך. לא לשכוח לשתף בחוויות, בתובנות ובתמונות מהמסע שלכם. ממש כמו שהבנה יוצרת עוד הבנות, גם רעיונות וחיבורים של אדם אחד, מולידים רעיונות וחיבורים חדשים אצל אחרים. באחריות. טיול נעים!