מה צריך ללמוד?

ילד שנולד היום, לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, מה הוא צריך לדעת? מה הידע, מהן המיומנויות שהוא צריך שיהיו לו כדי למצוא את מקומו בעולם? כל כך הרבה מנסים לענות על השאלה הזו. מן הסתם, גם לי אין תשובה לשאלה הזו.

התרגלנו להאמין שיש איזשהו ידע בסיסי, רשימה כזו, שמגיעה מבחוץ, וכל ילד וילד חייב לסמן עליה וי, כדי…כדי שמה? כדי להחשב משכיל? כדי לסיים 12 שנות לימוד? כדי לקבל תעודת בגרות? כדי להסתדר בחיים? כדי להפוך לסיפור הצלחה?

הלמידה הזו, של ה"צריך", של ה"להתקבל לאוניברסיטה" ו"לקבל תפקיד טוב בצבא" הולכת ומשתנה. כשאין לנו מושג מה באמת יצטרכו הילדים שלנו לדעת מחר, ברור לנו שרוב הסיכויים שזה לא משהו שאנחנו יכולים ללמד אותם. הם יצטרכו ללמוד את זה מעצמם, וכדי ללמוד את זה בעצמם הם יצרכו, בעיקר, לדעת איך ללמוד.

למה דווקא עכשיו דרכי הלימוד ומערכות הלימוד נמצאות בליבו של השיח הציבורי? למה דווקא עכשיו מתעוררות כל השאלות, כל המוסכמות מתערערות? במה שונה התקופה בה אנחנו חיים מהתקופות שקדמו לה? אנחנו חיים בתקופה של מידע אינסופי. כמעט כל המידע שהמין האנושי צבר בשנות קיומו על פני האדם נגיש לכולנו בלחיצת כפתור אחת, או כמה. פעם, האתגר הכי גדול בלמידה היה להשיג את המידע. היום האתגר הוא להפוך את המידע לידע. מה ההבדל? מידע הוא חיצוני. ידע הוא פנימי. מה הופך מידע לידע? הוא עבר תהליך עיבוד, הפנמה, ובעיקר חיבור לעולם הפנימי של האדם הספציפי והחד פעמי שצרך אותו. המהפך הזה אפשרי רק שהלומד פתוח ללמוד, בוחר ללמוד. שהוא צורך את המידע לא כי תרבות הצריכה, אלא צרך כי הוא היה צריך אותו.

של מי ה"צריך" הזה?

חבר שבנו התחיל השנה ללמוד בכיתה א' התלונן באזני שבבית הספר לא מלמדים אותו שומדבר על איך דברים עובדים. "אי אפשר להסתדר בעולם הזה בלי לדעת איך עובד מקרר". קצת בבושה התוודיתי שאין לי מושג איך עובד מקרר. בסך הכל אני מסתדרת בעולם לא רע, התעקשתי. "נכון, אבל מה את עושה שנדפק לך המקרר?", מתקשרת לטכנאי. שנים שאני מסתדרת ככה. כלכלי? לא בטוח. תורם לשקט הנפשי? לא בטוח. אבל לי זה עובד. האם זה ידע בסיסי בעולם? יכול להיות. האם אי אפשר להסתדר בעולם בלעדיו? זה כבר נתון לוויכוח. המציאות מוכיחה שדווקא אפשר. רוצה לנחש במה עוסק אותו אבא? לא, הוא דווקא לא טכנאי מקררים. אבל הוא מהנדס. לא רק במקצוע, אלא בנשמה. הוא חייב להבין איך כל דבר עובד בעולם. לא רק מכשירים חשמליים. גם אנשים, גם חברות, גם הטבע, גם…הכל. זה מה שמניע אותו, זה מה שמטריד אותו, זה מה שמוציא אותו מאיזון. האם זה אומר בהכרח שזה נכון גם עבור הבן שלו? גם כאן, בהחלט יכול להיות. יכול גם להיות שמתוך דרך החשיבה הזו, שהיא טבעית כל כך עבור אותו אבא, ככה הוא מפגיש את הבן שלו עם העולם. הוא לא רק מחזיק אותו כשהוא לומד לרכוב על אופניים, הוא גם מראה לו בדיוק איך השרשרת מסובבת את הגלגלים (לא היה פשוט למצוא דוגמה של משהו שאני יודעת להסביר, בפשטות, איך הוא עובד. מהנדסת אני לא. גם לא בחשיבה). לא כי הוא רוצה ללמד אותו משהו, אלא כי זו הדרך שהוא תופס את העולם. יכול מאוד להיות שגם הבן, בעקבותיו, יראה את העולם מנקודת מבט דומה. האם זה אומר שכולם צריכים לדעת איך מקרר עובד? האם נקודת המוצא שלנו היא שבעתיד כולם יהיו מהנדסים? האם הידע הזה וצורת החשיבה הזו רלוונטיים לכל אחד? לכל מקצוע? לכל אופי? לכל נטיית לב? אין ספק שלא.

אז מה כן צריך ללמוד?

לפי התיאוריה של פיאז'ה, כנראה חוקר הלמידה הפורה והמיושם ביותר בעולם, על מחקריו טוענות להתבסס רוב מערכות הלמידה בימינו (ואני עוד אקדיש לו כאן מקום בבלוג, מבטיחה), אנחנו, כמו כל בעלי החיים, שואפים לאיזון. מהרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מתחילים לבנות את הידע שלנו על בסיס המציאות שאנחנו נחשפים אליה, תצפית אחרי תצפית, תובנה אחרי תובנה. החיים שלנו שלווים ורגועים עד שהידע שבנינו על סמך המציאות שחווינו, מתנגש עם מציאות חדשה. עד שתצפית, חוויה לא מסתדרת עם מה שאנחנו יודעים.

ברגע הזה, שהאיזון מתערער, נפתח הפתח ועולה הצורך בלמידה. אנחנו מתחילים לאסוף נתונים חדשים ומגבשים אותם לכדי ידיעה חדשה, עד שהמציאות מערערת גם אותה. זה התהליך הפנימי שחייב להתרחש כדי שתתקיים למידה.

מה שאנחנו צריכים ללמוד הוא מה שדרוש כדי לשמור על עצמינו במצב של איזון בכל רגע נתון, הוא תמיד מפגש בין אני ברגע נתון (עם הידע, הדעות, הרעיונות) לבין המציאות, הסביבה שמחוץ לנו.  מכאן, מה שצריך ללמוד הוא נתון לגמרי פנימי ולגמרי ייחודי.

יש נקודות של יציאה מאיזון שרוב בני האדם חווים- אלו שמובילות להתפתחות השפה, היכולות המוטוריות ותפיסת המציאות. ויש נקודות שהן לגמרי אישיות, לגמרי תלויות במסלול שלנו, מבפנים ומבחוץ.

אם הצורך הזה לא קיים, הלמידה פשוט לא תקרה. וכשאנחנו בוחרים ללמוד משהו, מתחת לבחירה הזו מסתתר איזשהו צורך, גם אם לפעמים לא ברור לנו מהו. וכשהצורך מתעורר, אנחנו מוצאים את הדרכים לענות עליו. אנחנו מוצאים את הדרך ללמוד את מה שאנחנו צריכים לדעת עכשיו.

השאלה "מה הם צריכים לדעת" היא לא שאלה אלינו, ההורים, המבוגרים, המורים. היא שאלה אליהם. כל אחד מהם והדרך שלו, הידע הספציפי שהוא צריך ויצטרך בשבילה. אני לא יכולה להחליט מה הם ילמדו. כשאני מחליטה, אין שום משמעות ללמידה.

וילדים, לפעמים הרבה יותר טוב מאיתנו, יודעים מה הם צריכים. מעט אנשים במעט מקרים אמרו להם שהם יודעים יותר טוב מהם מה נכון להם, מה הם צריכים. הם עדיין מדברים עם עצמם. הם יודעים איך זה נשמע ומרגיש, כשהם צריכים. כשהם רוצים. יש להם מטרות שחשובות להם, והם מגלים, כל פעם מחדש, מה הם צריכים כדי להשיג אותן.

מאחורי כל פעולה, כל בחירה של הילדים שלנו, יש סיפור, יש תהליך, יש צרכים ויש למידה שהם עצמם צריכים עכשיו כדי להשיג משהו שחשוב להם. לפעמים זה משהו פיזי, איזה הישג מוחשי שאני יכולה לראות בעיניים או לשמוע באזניים, ולפעמים זו איזו הבנה פנימית שנשגבת מבינתי, אבל אני מאמינה בה, יודעת שהיא שם ורגועה.

הדברים שהם לומדים, שהם חוקרים בעצמם (לפעמים עם תיווך, ליווי או עזרה, לפעמים בלי), הם דברים שנחוצים להם ממש עכשיו, בתוך החיים שלהם. ואם בעתיד הם יצטרכו דברים שהם לא למדו? הם ילמדו אותם, אם ניתן להם לתרגל את הדרך. עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה. אין שום דד ליין ללמידה. אפשר ללמוד בכל גיל, בכל שלב. ברגע שהצורך הפנימי דוחף אותנו לגלות.

בינתיים, אנחנו חיים כאן ועכשיו. היומיום מזמן כל כך הרבה הזדמנויות למידה, כל כך הרבה נושאים, תחומים, מידע, מיומנויות שאנחנו, שהם, באמת צריכים. העולם מרתק, העולם מופלא ומלא סודות ומסתורים שילדים רוצים, שהם צריכים, לגלות.

המעבר הזה, בין ה"צריך" שלנו ל"צריך" שלהם, הוא מעבר לא קל. קשה להיפרד מהרגלים ישנים, מאמונות שמלוות אותנו שנים על גבי שנים. הרבה שאלות נשארות באוויר. יש הרבה דברים שקשה לדמיין איך הם יכולים לקרות בעולם כזה, בו כל אחד אחראי על ה"צריך" של עצמו. על כולן ננסה לענות לאורך הדרך.

מה דעתך? מה צריך ללמוד בתקופה הבלתי צפויה בה אנחנו חיים? מה צריך לדעת? איזה שאלות נשארו פתוחות אצלך?