מה זה בכלל "למידולוגיה"?

ברשומה הקודמת סיפרתי קצת על הלידה של למידולוגיה, ואיך בכלל הגעתי לעולם הלמידה. אבל מה זה בכלל אומר, "למידולוגיה"?

בשנים האחרונות שיתפתי, במגוון פורומים, בפעילויות, ברעיונות ובדברים שעשיתי בבית ובעבודה עם הילדים. רעיונות שאספתי מהרשת, רעיונות חדשים שנוצרו בעקבות חומרים מעניינים שמצאתי בשבילי הקיבוץ או חנות הסטוק הקרובה, רעיונות שנוצרו בעקבות מה שקרה פה בבית, מה שהעסיק כל אחד מאיתנו בכל תקופה. לאורך הדרך, הקהילה הנהדרת שנאספה סביב השיתופים האלו שאלה אותי שוב ושוב על הדרך. על תהליך המחשבה ועל העקרונות מאחורי כל הפעילויות האלו. לא ממש ידעתי איך לענות על השאלות האלו. זה מה שעשיתי תמיד, זה היה לי לגמרי מובן מאליו, היה נדמה לי שאני לא מקדישה לזה כל כך הרבה מחשבה.

ככל שהשאלות חזרו, הן המשיכו להדהד בתוכי. הן התחילו ללוות אותי בדרך, ללוות את המעשים שלי, את החיפוש, את העשייה היומיומית. לאט לאט הבנתי שכל מי שאני- עם השנים, עם הנסיון המקצועי והאמהי, עם הידע והתיאוריות שקראתי ולמדתי, הוביל ליצירת דרך הסתכלות, לבנייה של תהליך שמנחה אותי ומכוון את היומיום שלנו.

הדרך בה אני ניגשת לדברים, הדרך בה אני חושבת על למידה, על הורות, על החיים, השתנתה בעשר האחרון מקצה לקצה. האנשים שפגשתי בדרך- הכותבים שקראתי בספרים, במאמרים ומעל דפי הרשת, המורות, המרצות והמדריכות מהן למדתי (היו גם כמה גברים בדרך), החברות, האמהות שסביבי, ובעיקר הילדים שפגשתי- הפרטיים שלי ואלו שסביבנו, שינו לגמרי את כל האמונות הבסיסיות שאספתי לאורך החיים לגבי למידה.

החיים הוכיחו לי עד כמה למידה היא אינסטינקט. עד כמה בני אדם לומדים כל הזמן, עד כמה למידה והוראה הם תהליכים לגמרי שונים, ולא בהכרח קשורים. הם הוכיחו לי שלמידה קורית כל הזמן ובכל מקום, בעיקר כשלא מצפים לה ולא מתכננים אותה. הם הוכיחו לי שאני יכולה עד מחר לתכנן מה הילדים שלי צריכים ללמוד ואיך הם ילמדו את זה- בסופו של דבר, הם ילמדו בלי הפסקה, אבל דברים אחרים לגמרי. החיים לימדו אותי שלמידה היא לא משהו שקורה מחוץ לחיים. למידה היא החיים עצמם.

כמה משחררת הייתה ההבנה הזו. לשחרר את כל ה"צריך" ולחלוק את האחריות. וכשבאמת הפנמתי את ההבנה הזו (זה לקח זמן. קשה לשנות אמונה שנבנית במשך חיים ודורות), התפניתי להיות. התפניתי להתבונן באמת ולהקשיב באמת למה שקורה סביבי. הסתכלתי על הלמידה של הילדים ושלי בעיניים של חוקרת, בעיניים של זבוב על הקיר. גיליתי מה מעניין כל אחד מאיתנו, גיליתי עד כמה השאלה הזו משמעותית, כמה מידע על העולם הפנימי היא מחביאה בתוכה. גיליתי כמה כל תחום עניין כזה הוא רחב, איזה אוקיינוס של אפשרויות הוא מזמן. גיליתי גם כמה קל לראות ולזהות את הרגעים המופלאים של היומיום, כמה קל להיות בנוכחות, כשיש הרבה פחות "צריך" על הראש.

התחלתי לבנות מחדש את התפקיד שלי בתוך התהליך הזה. רציתי להיות חלק ממנו, אבל איך? התחלתי לנסות ולחקור דרכים ללוות, להציע, לאפשר. התחלתי לבדוק איך ומתי היתרון היחסי שלי כהורה- ההיכרות הארוכה יותר שלי עם העולם, באמת יכול לעזור בדרך. שוב ושוב למדתי, לפעמים בדרך הקשה, שהדבר הכי חשוב לי בתהליך הזה הוא החיבור. שהדבר שהכי חשוב לי שהם ילמדו זה את עצמם. את הדרך שלהם, את מי שהם באמת, את מה שהם רוצים וחולמים, את החיבור שלהם לאנשים ולעולם שסביבם. שהם ילמדו שהם יכולים ללמוד כל מה שהם אי פעם הם ירצו או יצטרכו, ושאני אהיה שם לצידם, לא כדי להוביל, אלא כדי להיות ליד.

את כל מה שלמדתי על למידה של ילדים, המשכתי לבדוק גם על עצמי. הבנתי שכל מה שנכון ללמידה שלהם, נכון גם ללמידה שלי. הרבה יותר קל להסתכל על דברים מהצד, מבחוץ, אבל בעצם, כל הדיבורים על הדרך שלהם נכונים גם לדרך שלנו. גם הלמידה שלנו, זו שמאפשרת לנו להתפתח, להשתנות, להגשים את התוכניות ואת החלומות שלנו, יכולה להיות חלק מהיומיום שלנו. גם היא מתרחשת בכל מקום ובכל זמן. גם מה שמעסיק אותנו הוא חלון, שמאפשר להציץ פנימה למה שמתרחש בתוכנו, ולהסתכל החוצה, לחפש את התשובות שחסרות לנו. אז בעצם, בבלוג כולו, כשאני כותבת "הילד שלך" אני בעצם מדברת גם עליך, גם עליי.

"למידולוגיה", תורת הלמידה, היא בעצם האריזה, המסגרת של כל התהליך הזה כולו. משלב הכוונה, האמונות, המחשבות והנחות היסוד שעומדות בבסיס הפעולות שלנו, דרך ההעמקה- ההתבוננות והחקירה של החלק הנסתר, הפנימי, של תהליך הלמידה ועד הפעולה- זיהוי הזדמנויות הלמידה והדרך שאנחנו מנצלים אותן ביומיום שלנו, כדי ללמוד את מה שמעסיק אותנו.

"למידולוגיה" אלו כל הכלים, ההמלצות, האנשים, השאלות והשיטות שאיפשרו ומאפשרים לי ללוות את תהליך הלמידה של הילדים שלי ושלי עצמי, ששומרים אותי סקרנית, נוכחת, מחוברת ובעיקר לומדת תמידית. רוצה להצטרף למסע?