להמציא מחדש הורות וחינוך במאה ה-21

יעלה ואני סיימנו לקרוא יחד את הספר "ילדה של ספרים" של עמי גדליה. בספר, גל, שבמקרה מאוד מזכירה את יעלה (בגיל, בתלתלים, בחיבה לסיפורים) מחליטה "לנסות בבית" כמה וכמה רעיונות שהיא שואבת מסיפורי ילדים מוכרים. מעבר לעובדה שנהננו מאוד מהספר והוא מומלץ להפליא לתולעי סיפורים צעירים בשלב ראשית הקריאה, הוא גרם לי לחשוב הרבה על המקום של הספרים שאני קוראת בתוך החיים שלי.

אני קוראת לא מעט ספרים, רובם ספרי עיון שעוסקים בעולם הלמידה, החינוך, ההורות, הפסיכולוגיה וכל מה שמסביב. כמעט מכל ספר שאני קוראת אני לוקחת לפחות דבר אחד לתוך היומיום שלי. שמתי לב שעם הזמן, נהיה לי קצת קשה לעקוב ולזכור את ההחלטות שלי, את הדברים החשובים שאני רוצה לקחת איתי הלאה מהספרים המשמעותיים יותר מבין אלו שברשימה שלי. החלטתי שבמקום לרכז את הספרים ברשימות של המלצות (כמו למשל רשימת ההמלצות הישראליות והמתורגמות שכבר התפרסמו כאן בבלוג), מידי פעם, ממש בסיום הקריאה, אני אעצור ואסכם את המחשבות שלי מהספר, במילים שלי, ממש כאן בבלוג. בקורס הנהדר שלמדתי אצל פרופ' יורם הרפז, הוא מציע את שלב ה"יצירה" כשלב הכרחי בהפנמת חומר לימוד חדש- איזה דבר חדש אני יכולה ליצור בעזרת (או בהשראת) הדבר החדש הזה שלמדתי ממש עכשיו. אז הרשומות האלו הן הדרך שלי לנסח מחדש את מה שאני רוצה ליצור בהשראת הספר שקראתי. ואם, על הדרך, החוויות שלי מהקריאה יעלו רעיונות חדשים אצל מי שפוגש/ת אותן, או אפילו יעשו לך חשק לקרוא את הספר בעצמך…רווח כפול. מדגישה מראש שהמטרה היא לא לסכם את הספר או להציע תקציר מדוייק, אלא להציג אותו בקצרה מתוך נקודת המבט האישית שלי, החיבור שלו ל"למידולוגיה", והדרך בה הוא השפיע על החשיבה שלי ובדרך כלל גם על היומיום שלי.

החלטתי להתחיל בספר שמעסיק אותי הרבה בימים אלו:

"להמציא מחדש הורות וחינוך במאה ה-21" / ד"ר אייל דורון

את הספר קראתי כבר לפני כמה חודשים, ואפילו ציטטתי אותו כבר כמה פעמים כאן בבלוג. לפני כמה שבועות ענבל צור, שאני מעריכה כל כך, קראה אותו גם ושיתפה במחשבותיה על הספר. בעקבות הדיון שהתפתח היא הציעה לי להצטרף אליה להרצאה שלו באזורנו. כצפוי,  נהניתי מההרצאה קצת פחות מהספר (מסתבר שאני עדיין מעדיפה לקרוא ולא להאזין. גם את זה חשוב לבדוק מחדש כל תקופה), ובכל זאת, אחריה התמלאתי חשק לחזור אל הספר ולהעמיק בו שוב.

נתחיל מהסוף- ד"ר אייל דורון הצליח לכתוב את אחד הספרים המהנים, הנגישים  ופותחי המחשבה שאפשר למצוא היום בחנויות הספרים בנושא הורות.

אייל דורון, כפי שהוא מציג את עצמו, הוא אבא, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית. את הספר הוא כתב במטרה מוצהרת לענות על השאלה "כיצד צריכה להראות הורות במאה העשרים ואחת?". הספר מנסה לשרטט מודל של הורות שמותאמת לעולם הדינמי, היצירתי ומלא השינויים המהירים שאנחנו חיים בו ושהילדים שלנו גדלים לתוכו. הצורך שהספר נועד לתת עליו מענה, כמו שמנסח אותו דורון, הוא הצורך "לעדכן מודל, לשדרג גרסה ולהגיב למציאות", כדי לגדל ילדים במאה ה-21. המודל שהוא מציע כדי לענות על הצורך הזה הוא "הורות יצירתית", והספר כולו מוקדש לשרטוט המודל הזה, מזוויות שונות ומרתקות.

הספר מתחיל בשאלת ההכנה ל"עולם האמיתי", מתוך ההבנה שאין לנו מושג איך הוא יראה ומגיע עד לרזולוציות היומיומיות של הדרך בה אנחנו כמשפחה מתחילים את היום שלנו או מנהלים את הריבים שלנו. בשפה ברורה וקולחת, אייל דורון מצליח לשזור עשרות מחקרים, טבלאות, אחוזים, תיאורי פגישות וסיורים, ובעיקר- הרבה מאוד שאלות שנועדו לגרום לנו לחשוב על ההורות שלנו.

המסר המרכזי, של ההרצאה כמו של הספר, הוא שכדי להכין את הילדים שלנו לעולם המשתנה, אנחנו צריכים להכין אותם לסלול את הדרך הייחודית והחד פעמית שלהם, והדרך המרכזית לעשות את זה היא בכך שאנחנו, ההורים, נסלול את הדרך הייחודית שלנו להיות הורים, להיות אנשים, להיות משפחה.

הספר נותן מקום גם לשלל הרגשות שההורות מביאה איתה- פרק שלם מוקדש לרגשות האשמה שמלווים אותנו לפעמים אפילו לפני הלידה. יש התייחסות גם לתסמונת המתחזה ואפילו לחשש העז מהרעיון שיחשבו שאנחנו הורים לא טובים. בין כל הרגשות האלו, אייל דורון מצליח לתת מקום של כבוד לרעיון שאחד המפתחות המרכזיים להורות בעידן שלנו, הוא בהתייחסות אל ההורות כאל מסע להתפתחות עצמית, שכדי להיות הורים טובים יותר, כדי לגדל ילדים שלא מפסיקים ללמוד ולהתפתח- אנחנו צריכים להיות אנשים טובים יותר, ללמוד ולהתפתח בלי הפסקה:

"לא כדאי להפריד את הדיון בילדינו ממה שעובר עלינו, ההורים. היכולת שלנו ללוות בהצלחה את ההתפתחות של ילדינו תלויה גם בדיון עצמי משוכלל שלנו ביחס לעצמנו כמבוגרים".

חלקים נרחבים מהספר מוקדשים לנושאים מאוד פרקטיים- מסכים, ובעיקר תוכניות טלוויזיה ומשחקי מחשב, התמודדות עם שיעורי בית, תכנון אירועים משפחתיים כמו חופשות וימי הולדת. כל אחד מהנושאים האלו הוא פתח לדיון מעמיק בפני עצמו, וזווית הראיה של דורון בדיונים האלו מעניינת ולעיתים מפתיעה. מבחינתי, הנושאים האלו היו דוגמאות, כדי להמחיש את תפיסת החיים ואת המודל שהוא מציע בכל שטחי החיים, ולכן בסקירה בחרתי פחות להתעמק בדוגמאות וקצת יותר בעקרונות. בכל זאת, כדאי מאוד להשאיר משהו לקריאה עצמה. אם משהו מהנושאים האלו מעסיק אתכם, אין לי ספק שהספר יציע נקודת מבט רעננה ויפתח את הדיון למקומות חדשים.

ואחרי הדיסקליימר הזה, מנקודת המבט האישית שלי, זה מה שאני לקחתי איתי מהספר.

תובנות מרכזיות:

• דוגמה אישית היא להביא את הערכים שאנחנו מחנכים אליהם לתוך היומיום ההורי והמשפחתי שלנו. הורות בעולם דינמי דורשת גמישות, יצירתיות והנאה כחלק מהשאיפה החינוכית לגדל ילדים שיוצרים את המסלול של עצמם. אם אנחנו שואפים לגדל ילדים יזמים, פותרי בעיות, בעלי חשיבה חופשית- כדאי שבזמן המשותף שלנו עם הילדים נייצג וניישם את התכונות ואת הערכים האלו.

"אין דרך אחת נכונה והגיונית יותר. יש דרך נכונה ומדוייקת יותר בשבילי בשלב זה"

• הורות כזו מזמינה את ההורה למסע של התפתחות ולמידה במקביל להתפתחות וללמידה של הילדים. הורות יכולה ואמורה להיות כיף. כיף של יצירתיות, של אתגר, של גילוי עצמי, של שותפות ועוד שלל צרכים שיכולים לקבל מענה במסגרת יצירת התבנית המיוחדת של המשפחה המיוחדת שלנו.חלק חשוב מההנאה הזו הוא היכולת להביא את עצמי, עם כל מה שזה אומר, לתוך האמא שאני.
• בחינה ובחירה על ערכי היסוד שמובילים אותנו בחיים (וחלים על כלל בני הבית) מאפשר חיים עם הרבה פחות כללים, בתוך גבולות ברורים, דינמיים ומותאמים לנו.
• כשהילדים שלנו מתעניינים במשהו, בהתלהבות ולפעמים אפילו באובססיביות, הם יוצרים לעצמם חלק מהמסלול שלהם. אם ננסה להקשיב להם ולהבין מהם את הצורך ואת הדרך, אנחנו עשויים לשנות את דעתנו על הדבר עצמו, וגם ללמוד דברים חדשים- על הילד שלנו, על הפעילות שלו ואפילו על עצמנו. (מאוד מתחברת לסעיף הזה. הקדשתי לו מקום נרחב מנקודת מבט למידולוגית- כאן, ועם התייחסות לאייל דורון גם ברשומה שלמה שהוקדשה לאובססיביות)

• את תשומת הלב שלי משכו במיוחד החלקים שמקדיש דורון לשאלות של עיצוב ותכנון הסביבה. זה לא ממש נושא בפני עצמו בספר, אלא שזור בין לבין, בתוך הנושאים השונים, ודווקא כך מצליח להמחיש כמה כוח יש לנו ליצור לעצמנו ולילדנו סביבה שמאפשרת לנו לחיות את הערכים שלנו ואת מי שאנחנו. כמה הזדמנויות למידה יש לילדים שלנו בבית? מה יש בבית שלנו שמאפשר לנו לבלות יותר ביחד ולהינות טוב יותר ביחד? ומה אפשר ללמוד ממשחקי מחשב על עיצוב הסביבה?. הספר חיזק עבורי את המשמעות של הנושא הזה ואפילו הוסיף לי כמה שאלות למחשבה בתהליך הבנייה של הבית שלנו.

ומה מתוך הספר הזה המשיך וממשיך איתי ליומיום?

אני חושבת שהתזכורת המשמעותית ביותר שהספר גרם לי להכניס ליומיום שלי היא סביב השאלה: "ממה בהורות שלי נהניתי היום?". כשאני מקדישה כל ערב דקה לענות לעצמי על השאלה הזו, אני מבינה טוב יותר מה אני רוצה להכניס יותר ליומיום שלנו, ובמה אני רוצה להפחית. נכון, יש ימים שהשאלה הזו קצת מאתגרת, אבל ברוב הימים, קל לי למצוא לפחות רגע אחד בו נהניתי מאוד מהביחד שלי עם הילדים- שאלה מעניינת שלהם שגרמה לי לחשוב, מסע חקירה שיצאנו אליו בלי תכנון, יצירה משותפת, אפילו שיר מוכר ששמעתי בפעם הראשונה דרך האזניים שלהם. רגעים קטנים בהם אני מצליחה להביא את 'קרין' לתוך ה'אמא' שאני. רגעים שאני מרגישה שאני גדלה, לומדת, מתחדשת בעזרת הביחד שלנו.

עוד שאלה שממשיכה ללוות אותי בעקבות הקריאה, שאלה שעדיין לא הצלחתי לענות עליה במלואה, היא שאלת הערכים המרכזיים שמובילים את ההורות שלנו. עצם ההרהור והדיון הזוגי בשאלה הזו, פותח לנו הרבה זוויות ומקומות חדשים להרחיב אליהם את החוויה המשותפת שלנו, גם כזוג וגם כמשפחה. רגע לפני שאני חוזרת שוב כמו תקליט על איזה חוק או כלל, אני משתדלת לזכור לעצור רגע ולשאול את עצמי באמת "למה זה חשוב לי?" וגם "כמה זה חשוב לי?". את התהליך הזה התחלנו לתרגל כבר בקורס התקשורת המקרבת שעשינו יחד (מקווה מאוד שענבל תכתוב רשומה משלה על תהליך הדיוק הזה שהיא מציעה, ואוכל להוסיף קישור אליו ממש כאן), והספר הזכיר לנו להמשיך ולדייק אותו גם כשהזמן עובר.

ברמה הפרקטית- בעקבות הקריאה ניהלתי עם הילדים דיונים פילוסופיים מרתקים על המרחק שבין העולם שבתוך המסך לעולם שמחוץ לו. הבקשה האחרונה של יעלה להעמיק בלימודי האנגלית שלחה אותנו, בהשראת הספר, לחפש יוטיובריות דומות לחביבותיה הישראליות, אבל באנגלית.

לפני כמה ימים, במסגרת הקריאה השנייה של הספר כדי לכתוב עליו, לקחתי אותו איתו להמתנה ממושכת למדי בתור. לפני חיכו אמא וילד, בערך בגיל של אמיתי. הוא שיחק במשחק בפלאפון, חוזר שוב ושוב להתחלה ומתקדם עוד שלב ועוד שלב בדרך, עד שבשלב מסויים אמא שלו קראה בתדהמה: "וואו איך יש לך כוח להתחיל הכל מההתחלה? פה אמא הייתה מתייאשת. בגלל זה אני לא טובה במשחקים האלו, אתה עכשיו כבר מיומן". כל כך הזדהיתי איתה, כל כך קינאתי בו, וגם קצת באייל דורון, שהצליח לדייק את הרגע הזה לתיאור של הכוח העצום שיש למשחקי מחשב, שיכול להיות כל כך טוב ומעצים, אם משתמשים בו בחוכמה.

בסיכומו של דבר, בעקבות הספר הזה, אני מוצאת את עצמי, בצורה הרבה יותר מודעת, בתוך היומיום מדייקת שוב ושוב את המסלול שאנחנו יוצרים לעצמנו כמשפחה, את ההתפתחות המשותפת שלנו- ביחד ובמקביל.

כל פעם מחדש אני נפעמת מהחוויה המופלאה בה שני אנשים קוראים את אותו הספר ולוקחים ממנו דברים שונים לחלוטין. אני חושבת שלהתבוננות המשותפת הזו, מבעד לכמה וכמה זוגות עיניים, יש ערך עצום, כך שאשמח מאוד מאוד לקרוא את החוויות שלך מהספר הזה, אם קראת. מה לקחת ממנו? מה דיבר אליך במיוחד? מה נכנס ליומיום שלך? ובכלל- מה דעתך על הפורמט הזה של רשומה על ספר אחד ויחיד? עדיף להמשיך ברשימות? יש ספר מסויים שהיית רוצה לקרוא עליו מנקודת המבט ה"למידולוגית"?