ספר לסגר

את רשימת ההמלצות שלי לשבוע הספר המוזר שהיה השנה, לא הספקתי לכתוב עד עצם היום הזה. מזל שהזדמנות אמיתית- לעולם חוזרת, והרי לנו יום הספר האלטרנטיבי, הלוא הוא יום כיפור. גם אם עבורך יום כיפור הוא יום של תפילה, מגיע הסגר שמסביב, ומבטיח לנו צמצום משמעותי של הגירויים מסביב לתקופה ארוכה. צמצום שמפנה מקום לדברים שבדרך כלל אין לנו זמן, פניות או אנרגיה עבורם, למשל, קריאת ספרים.

רשימות קודמות של ספרים מומלצים אפשר למצוא כאן (מתורגמים) וכאן (ישראליים).

לרגל ההזדמנות, בחרתי את חמשת הספרים המעניינים, משמעותיים והמסקרנים שקראתי בשנה (פלוס-מינוס) שחלפה לה. חלקם צוטטו או אוזכרו כאן בבלוג, חלקם הומלצו באופן אישי בניוזלטר, והנה הם עכשיו מרוכזים כאן. :

איש לומד לעוף/ רונה שפריר–

האמת היא, שממש עכשיו אני קוראת את ספר "ההמשך" של הספר הזה, את הספר החדש של רונה שפריר, שיצא לאור במהלך השנה האחרונה, ואני נהנית מאוד מאוד. אבל בעיני, הספר הזה, "איש לומד לעוף", שקראתי ממש בתחילתה של השנה העברית שהייתה (אפשר לראות לפי התמונה…), הוא פשוט ספר שכשסיימתי אותו רציתי לחלק במתנה לכל איש או אישה (על אף שם הספר המגדרי) ש"מבקשים ליצור שינוי בעולמם" (כפי שכתוב על הכריכה). כל מי שמצאה את עצמה מחפשת, בלי לדעת מה ולמה, כל מי שמרגישה שמשהו חסר, בלי שמשהו הזה יש שם, לכל מי שיוצרת (בחומרים, במילים, ברעיונות, בפרוייקטים) ונשארת במגרה, כל מי שאי פעם יצאה למסע לחפש את עצמה (וברגעים אלו ממש מנהלת את כולו מהספה). בחודשים שחלפו מאז שקראתי את הספר הזה מצאתי את עצמי חוזרת אליו לפחות פעם בשבוע, יוצאת בעקבותיו לתהליכים משמעותיים עם עצמי, ואפילו התגלגלתי לפגישה מעוררת השראה ועשייה עם היוצרת שלו.

"הבחירה ליצור היא יום יומית"

סטודיו טוב דיו/נונה אורבך-

אני חושבת שאת נונה אורבך אין צורך להציג למי שעוקבת אחרי הבלוג שלי. האישה שהיא אחת המורות וההשראות הגדולות ביותר שלי, הוציאה השנה לאור ספר חדש ומרתק, שמוקדש כולו לסטודיו הפתוח, כמרחב וכגישה. בתנור יש לי רשומה שלמה שמסבירה למה הגישה הזו הפכה כל כך משמעותית עבורי, אבל בשורה התחתונה- אני מאמינה שסטודיו פתוח כפי שמתארת אותו נונה הוא מרחב הלמידה האידיאלי, גם בלי שום קשר לאמנות ו/או ליצירה (כאמור, מבטיחה הרחבה על זה בקרוב).הספר מוגדר כמיועד למורות ולמטפלות באמנות, אבל בעיני הוא מיועד לכל מי שיוצר מרחבי למידה, בכל קנה מידה ולכל הגילאים- הורים, נשות חינוך, אדריכליות ומעצבות, וגם מנהלות, מדריכות, מנחות, מטפלות ועוד שלל מקצועות שנוגעים בחיבור הזה בין נפש לבין מקום לבין חומרים (חומרים מכל הסוגים, לא בהכרח חומרי אמנות). בספר נונה עוברת, כמו במכחול, בין נושאים שנוגעים עמוק במהות של האנושיות ושל הלמידה- חווית הרשות, נראות, גרעין רוחני, משמעות הבחירה, זהות מול שינוי ועוד. הדוגמאות המרגשות לקוחות מעולם הטיפול באמנות, אבל יכולות בקלות להתרגם לעולמות אחרים ולעזור לדייק את המשולש הזה, של תלמיד.ה-מלווה-מרחב.

"אם מעולם לא היית במקום כזה תחושי שישנם כאן כללים והיגיון פנימי. אולי יצופו אצלך זכרונות…של משחק וסקרנות, תחושת פליאה, קבלה ויחסי הדדיות. הסביבה מדברת אליך ומעודדת אותך להתחיל ליצור משהו. את חווה רשות ומוזמנת להתנסות. עולה בך הצורך לגעת, ידייך מתעוררות לחיים."

מתנת התרפיה/ארווין ד' יאלום-

גם הספר הזה מיועד באופן רשמי למטפלים, ובעיקר לפסיכולוגים, אבל ידבר באמת לכל מי שנפגש עם בני אדם. בדרך כזו או אחרת, כמעט כולנו במצבים מסויימים מטפלים באחרים, ועם כל ההבדל בין טיפול יומיומי לבין טיפול פסיכולוגי- אפשר ללמוד הרבה מהאחד על האחר. הוא נוגע במגוון נושאים ומושגים שמסע ההורות מבטיח לנו לפגוש- פחד מוות, אחריות, אמפתיה, שיקוף, פרשנות ועוד ועוד. הספר הוא מעין סיכום של מסע חיים של מטפל, וככזה, מכיל בתוכו הרבה משפטי מפתח שמתחשק לצטט ולתלות מול העיניים, והבחירה באחד שיבטא את מהות הספר קשה במיוחד. אבל בעיני אלו הסיפורים הקטנים, המדוייקים, מחיי הקליניקה, שהופכים אותו מספר "100 עצות לחיים" לספר עמוק (למרות הפרקים הקצרים והתמציתיים), שמאפשר מסע אמיתי ואימוץ אמיתי של רעיונות לתוך החיים. כל מה שצריך זה להחליף את המילה 'טיפול' במילה 'מפגש' ואת המילים 'מטפל' ו'מטופל' במילה 'אדם'

"ההתנסויות הללו לימדו אותי שלא להניח מראש שהמטופל שלי ואני חווים את אותם דברים במהלך השעה…אני מקפיד לברר מה הוא חווה בה. כמעט תמיד אני לומד דבר-מה חדש ובלתי צפוי"

"עצוב לחשוב שאדם עשוי לבלות זמן רב כל כך עם אחרים, ולא לייחס להם את מידת החשיבות הנדרשת כדי להיות מושפע מהם או להשתנות בזכותם"

הילדות כתרבות (גן הילדות, כרך א)/אפרת מור-

ד"ר אפרת מור התחילה בפרוייקט מרשים של כתיבת סדרה מקיפה שעוסקת בפדגוגיה של ההקשבה והדיאלוג, והספר הזה הוא הסנונית הראשונה מתוכו. הספר מציג, בשפה עכשווית (לצערי, בניגוד ללא מעט ספרים בתחום) ובדוגמאות חיות, גישה חינוכית שמאוד מקובלת בתיאוריה, אבל יש לה מעט מאוד ביטוי בשטח החינוכי. מתוך הגישה הזו, הספר בוחן שלושה עולמות מרכזיים בחיים של ילדים, בגיל הגן ובכלל, ומציע התייחסות מכבדת, מלווה ומלאת הקשבה וסקרנות, כדי לאפשר לעולמות האלו להמשיך להתפתח ולפתח את הילדים שיוצרים אותם- עולם המשחק, עולם היצירה ועולם החקירה.

"השאיפה היא לאפשר לילדים לגלות מה הם רוצים, ולא רק לציית למה שרוצים מהם"

חברת ילדים לומדת/יהודית גילן- 

בניגוד לספרים החדשים, הלבנים, מעודכני השפה והפונטים שהופיעו ברשימה עד כה, הספר הזה הוא אחר. צהוב, מוכתם, בשפה מיושנת ובכתב נמלים כמעט מייאש. לא רק מבחוץ, גם מבפנים, הספר הזה מתאר, ממקור ראשון, חוויה של עולם שהיה ונעלם, של ההתחלה, של היצירה החדשה של החינוך הקיבוצי בתחילת הדרך שלו.הספר יצא לאור בשנת 1972, אבל הוא הסיכום של התקופה שהייתה לפניו. לא הכל היה טוב בחינוך הקיבוצי "ההוא" (ורחוק מכך), אבל במידה מסויימת, נדמה שכל הטוב שכן נוצר בעקבות הניסוי המהפכני שהיה, נמחק גם הוא. יהודית גילן נתנה מילים לתהליכים, להחלטות החינוכיות, לתכנון ולמחשבה שליוו אותה ואת שותפיה לדרך, ושיתפה ברעיונות ובכלים שיכולים להיות שימושיים ורלוונטיים להפליא גם, ואפילו בעיקר, היום, בעידן של "למידה מרחוק". מבין כל הספרים המצהיבים והמתפוררים שקראתי בשנים האחרונות, הספר הזה ללא ספק בשלישיה הפותחת של ה"מצדיקים את המאמץ".

"אנו מטבענו, בהיותנו "בעלי הידיעה", מוכנים למהר ולתקן כל מסקנה מהתבוננות של הילדים בעולם הסובב…"הטפטוף" המתמיד של ההכרה שלמבוגרים יש הסברים מוצלחים ומקובלים יותר לעולם, מביאים בסופו של דבר לצימצום המאמץ להבין תוך התבוננות והקשבה עצמיים"

פעם פעם, מזמן, נדמה שבחיים אחרים, לא הייתי קוראת רק ספרי עיון, אלא גם ספרי פרוזה, שמספרים סיפורים נפלאים על מקומות רחוקים או על מתחת לאף. היום, כשהזמן שלי לקריאה כל כך מוגבל, אני בוחרת בדרך כלל להשקיע אותו בספרי העיון האהובים עליי ואת הסיפורים אני משאירה לזמן הקריאה עם הילדים. בזכות העובדה שעל הזמן הזה אני משתדלת לא לוותר, הצלחתי לקרוא השנה, עם הילדים, כמה מהספרים האהובים עליי בתור ילדה-נערה, הפעם דרך משקפיים מבוגרים. באופן כללי, אני ממש ממליצה על החוויה הזו. היא מאירת עיניים, מחברת כל כך ופותחת פתח לשיחות ולהתבוננויות מפתיעות. במיוחד מתחשק לי להמליץ, למי שהסגר הזה עושה חשק דווקא לברוח ולהתרחק מהמציאות, ולא להעמיק במציאות עצמה, לקרוא (שוב?), עם הילדים או לבד את-

הסיפור שאינו נגמר/מיכאל אנדה-

אני חושבת שמעט מאוד מבני הגילאים שלי (פלוס ומינוס) לא מכירים את הסרט המופלא "הסיפור שאינו נגמר" (גם זו, אגב, בהחלט המלצת צפייה), אבל הספר, כמו ברוב במקרים, הוא משהו אחר לגמרי. הוא ארוך, פילוסופי, עמוק ומרתק. יש בו קטעים קשים, הוא נגמר הרבה הרבה אחרי הסוף השמח שבסרט, יש בו פחד והתעסקות במוות ובאפילה, ויש בו המון המון משפטים, המצאות ורעיונות שממלאים אותי בהשראה, בשאלות וברעיונות חדשים משלי, וזו חוויה נפלאה. יעלה ואני קוראות יחד את הספר כבר תקופה ארוכה, במנות קטנות. עוד לא סיימנו אותו. למרות שיעלה קוראת ועוקבת מהצד, אני מרשה לעצמי, תוך כדי ההקראה, לדלג מידי פעם על נקודות קטנות, מילים מפחידות, מאמינה שאולי, כשתהיה בגילי, תקרא אותו שוב בעיניים של מבוגרת ותגלה בו עוד הפתעות. אנחנו קוראות את התרגום החדש, של חנה לבנת, וגם הוא משפיע על ההבדלים בין הקריאה שלי כנערה לבין הקריאה היום.

"- אם כתוב כאן "עשה כל מה שתרצה", הרי הכוונה היא שמותר לי לעשות כל מה שמתחשק לי, נכון או לא?

-…לא. הכוונה היא שאתה צריך לעשות את מה שאתה באמת רוצה. ואין דבר קשה מזה."

– מה שאני באמת רוצה? ומה זה?

– זה הסוד האישי הכי עמוק שלך, הסוד שאינך יודע.

– אז איך אני אוכל לגלות אותו?

– תוכל לגלות את הסוד אם תלך בעקבות המשאלות שלך, ממשאלה אחת לבאה אחרי, עד שתגיע למשאלה האחרונה, והיא תוביל אותך אל הרצון האמיתי שלך"

ומה לגבי ההמשך? את רשימת הקריאה שלי לשנה החדשה אני פותחת עם שלושה ספרים חדשים שנוספו לרשימת הקניות שלי, כדי להצטרף ערימה הגדולה (והארוזה) שמחכה לתורה, בה יש בעיקר ספרים ישנים יותר שאני מלקטת באהבה. הספרים החדשים שאני מחכה לקרוא, ולדווח במידה שיעמדו בציפייה:

• השיעורים שלא תלמדו בבית הספר/נועה הילזנרט
• חושבים טוב/יהודית כץ
• המשחק האנושי/חיים שפיר

האמת היא שתכננתי להוסיף לרשומה הזו גם כמה המלצות של יעלה, לספרים שהיא קראה ונהנתה מהם בעצמה, כי בתקופה האחרונה הגיעו אליי הרבה בקשות להמלצות כאלו. תוך כדי כתיבה זה הרגיש לי לא כל כך מתאים להכנס תחת אותה רשומה, אז אני מעמידה את הנושא להצבעה- מעניין אותך לקרוא גם המלצות לספרי ילדים? החל מפעוטות ועד נוער צעיר? נדמה לי שיש כל כך הרבה רשימות של המלצות ברשת, ובכל זאת, בכל פעם שתולעת הספרים הפרטים שלי מחפשת עוד ספר אני קצת אובדת עצות, ומרגישה צורך בעוד רשימה. מה דעתך?

ויותר מזה, אני יותר מאשמח להוסיף לרשימה המכובדת שכאן ברשומה את ההמלצות שלך, על הספרים המעניינים, המסקרנים, המעוררים ביותר שקראת השנה, ואלו שאת מחכה לקרוא בשנה הבאה. אפשר להמליץ בתגובות, בהודעה פרטית, או בקבוצת הפייסבוק של "למידולוגיה". מקווה שמכל ההמלצות אוכל ליצור רשומות המשך, הלוואי שלא להמשך הסגר, אבל אולי לחג הבא?

מאחלת לכולנו בינתיים ימים שקטים, של התבוננות, של עומק, של יחד ושל למידה. מאחלת לנו להקשיב לעצמנו, להיות נחמדים ונחמדות לעצמנו ולהתאמן בלסלוח קודם כל לעצמנו, כי זו המשימה הכי הכי קשה.