מילון מושגים

לא סתם המטפורה האהובה עליי ללמידה היא קורי עכביש, ובכלל, רשתות, מכל הסוגים. המוח שלנו בנוי ממש ככה, רצפים אינסופיים של חיבורים-חיבורים. כמו שכבר הזכרתי ברשומה הקודמת, כל מילה שעולה לנו בראש פותחת איתה רשת קורים ענפה של משמעויות ושל חיבורים. לא רשת כזו מצויירת של האלווין, אלא רשת אמיתית של עכבישים, סבוכה ועשירה.

כשהתחלתי לפרק את המושג "למידה", הפכתי יותר ויותר מודעת לרשת הסבוכה שנפרשת סביבו במוח שלי. הקורס הזה כולו הוא במובן מסויים נסיון לפרום אותה, חוט אחרי חוט, לגלות ממה היא מורכבת. נסיון לשרטט אותה הפך מהר מאוד לקורי עכביש, רשת סבוכה, כבר אמרתי? אבל התחלתי לשים לב למילים שחזרו על עצמן שוב ושוב בתוך הרשת הזו. מילים שמנהלות את המערכת יחסים הכי "it's complicated" עם המושג "למידה". כאלו שלא חוט אחד מקשר בינן לבין הלמידה, אלא שרק החיבור בין שתיהן הוא רשת סבוכה בפני עצמה.

כל אחד מהמושגים האלו הוא עולם ומלואו. על כל אחד מהם אפשר לכתוב, ונכתבו, אינסוף רשומות, ספרים ומאמרים. כאן בחרתי להביא לא את ההגדרות המילוניות כפי שהן, אלא הגדרה בהתאמה אישית, שהורכבה מאוסף של הגדרות, מתוך נקודת המבט שלי, ומתוך הקשר של המילה לעולם הלמידה.

ההגדרות

התפתחות- תהליך שינוי או התקדמות הדרגתית. השתלשלות דברים זה מזה, השתכללות, השתלמות. רצף לא הפיך של שינויים. שורת שלבים עוקבים ותלויים, שלהם כיוון.

שורה של תהליכים מורכבים ושל מאורעות שונים, המביאים אורגניזמים אל גודלם ואל צורתם הסופית- מעשה הגדילה, ההתפשטות והצמיחה.

תהליך השתנות הדרגתי מצורות פשוטות ולא מובחנות לצורות מורכבות ומובחנות יותר.

השאלה המרכזית ביחס בין התפתחות ללמידה: מי קודם למי? האם ההתפתחות קורית מעצמה, סוג של הבשלה טבעית, כמעט כמו עגבניה, ומאפשרת למידה (בבחינת "אי אפשר ללמוד לקרוא לפני שהמערכת מוכנה לרכישת קריאה") או שהלמידה היא זו שמעוררת את ההתפתחות וללא הלמידה, נשאר במקום?

אינטיליגציה– בעברית משכל. מכלול הכישורים באמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. מקור המילה מלטינית, במשמעות של לבחור, להחליט, לבחון, ומכאן אינטיליגנציה היא גם היכולת להסיק ולהבדיל.

גישות אחרות מתייחסות אל המשכל כאל אופן עיבוד המידע, כאל תבונה, פיקחות, היכולת להבין ולהרוויח מהנסיון. יש עולם שלם שמדבר על "אינטיליגנציה מעשית" ובכלל על סוגי אינטיליגנציות. לא נכנסת כאן להגדרות של כל אחת בנפרד, אבל הן חלק מהמושג, שאשתמש בו בהמשך. 

המחלוקות המרכזיות הרלוונטיות לענייננו- האם יכולת הלמידה היא חלק מהפרמטרים שמגדירים אינטיליגנציה? האם למידה משפרת או "מעלה" את האינטיליגנציה שלנו? האם קיימות אינטיליגנציות שונות ומה המקום שלהן במערכות הלמידה שלנו?

קוגניציה– בעברית הכרה. תופעת הידיעה האנושית. הידע או המידע המצוי במוחו של אדם. כולל גם את תהליכי רכישת הידע, עיבודו ויישומו. קוגניציה היא התופעה הפסיכולוגית של תפיסה ושל למידה.

רגע של שילוב מושגים: התפתחות קוגנטיבית היא תופעה המתבטאת בצמיחה הולכת וגדלה של יכולת ילדים להכיר, להבין ולפרש את סביבתם.

מידע– ידיעות הנמסרות לאחר. ידיעות ונתונים ערוכים ומעובדים באופן שניתן להשתמש בהם למטרה מוגדרות. תיאור העולם באופן שהמוח האנושי מסוגל לנתח, להבין ולתקשר. אחת ההגדרות של למידה מתייחסת ללמידה כאל אירוע הפנמה של מידע בצורה שמאפשרת הכללה והסקת מסקנות.

ידע– מצבור המידע הקיים בנושא מסויים והישום של מידע זה. כלל הידיעות של האדם/ כלל החוויות המוכרות לאדם, בקיאות מעשית. מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה. כדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסויימים תלויים זה בזה. על פי הגדרה אחרת, ידע הוא מידע המאורגן בהתאם לתמונת עולם מסויימת, מידע המשובץ בתוך הקשר כלשהו. גם מערכת היחסים הסבוכה בין ידע למידע מצטרפת לרשימת הנושאים שארחיב עליהם בהמשך, יש פה עולם שלם ומרתק, ממש טלנובלה מלאת תככים ומזימות.  

חינוך– לקסיקון החינוך וההוראה (שמיועד לחברי הסתדרות המורים) מגדיר חינוך כ"תהליך שינוי כולל ומכוון של בני-אדם, בעיקר צעירים, לקראת מטרה הנתפסת כראויה, לפחות בעיני המחנך". וממשיך ומפרט "להבדיל מסוגים אחרים של שיפור (!- סימן הקריאה לא במקור) בני אדם, המרכיב האינטלקטואלי או הקוגנטיבי תופס מקום נכבד… בחינוך מודגשות אחריותו האינטלקטואלית האישית של החניך והאוטונומיה שלו".

מקורות אחרים מגדירים חינוך כ- הקניית ערכים, הרגלים וידיעות לעיצוב אופיו של אדם. תהליך ממושך של למידה שבו האדם רוכש ידע, מיומנויות, ערכים או עמדות. מצבור של פעולות מכוונות המשפיעות על התנהגות האדם ועל עיצוב אישיותו.

הוראה – הקניית ידיעות, לימוד. מקצוע המורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים (להבדיל מחניכה ומהדרכה- הגדרות מעניינות שאולי נכנס אליהן בהמשך). ההוראה והדידקטיקה- התחום התיאורטי של ההוראה, התפתחו לצד תהליך הפורמליזציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים לא הספיקה עוד להכינו לחיים. לאורך השנים התרחש מעבר מהגדרת יעדי ההוראה במונחים של פעילויות המורה והתשומות המושקעות בתלמיד לעבר "תוצרי החינוך והתפוקה שלו"- מה ידע התלמיד ומה יהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה.

איך כל אלו משתלבים?

ההגדה של פסח היא דוגמה מושלמת לדרך בה כל המושגים האלו יחד יוצרים את התפיסה שלנו ללמידה:

המצווה הבסיסית של הטקס היא "והגדת". כלומר, מצוות ההוראה– להעביר באופן אקטיבי ומכוון מידע על מאורע היסטורי (לכאורה, אם נחזור רגע לעצם ההגדרה של "מידע"), על מנת שיהפוך לחלק ממארג הידע הבסיסי של דור ההמשך, ובכך יקח חלק בחינוך שלו לערכים אליהם מכוונת ההגדה. מבנה ההגדה מורכב מפנייה אל הקוגניציה שלנו, אל השכל ואל ההגיון, ביחד עם שימוש רב ברגש ובחוויה. החזרה על הטקס כל שנה נותנת מקום להתפתחות של הידע ושל ההבנה, וגם התפקידים המשתנים בהתאם לגיל מותאמים לתהליך ההתפתחותי. סיפור ההגדה הוא חלק חשוב ממה שנתפס כ"ידע בסיסי כללי" (עוד מושג מורכב שנגיע אליו בהמשך), שמהווה חלק מהדרך בה אנחנו מניחים את האינטיליגנציה של בן/בת שיחנו.

עד כאן הגדרותינו להיום. חלונות קטנים לעולמות גדולים. משכנו החוצה כמה חוטים מתוך פקעת המושג "למידה", והם מאפשרים לנו להמשיך הלאה, לשלב הבא של הקורס. החלק הזה, שצולל לתוך ההיסטוריה של הלמידה, מתבסס על שימוש במושגים האלו, כפי שהובאו כאן. ההיסטוריה הזו מורכבת מאוסף מרתק של יחסי גומלין בין כל המושגים האלו, שהולידו, ביחד, את התמונה הקצת-יותר-מידי-דומה שעולה לכולנו בראש למשמע המילה "למידה", ועל זאת יסופר בפרק הבא.