מה הפשר? מה הקשר?
כמעט בכל ערב מתקיים בבית שלנו "טקס סוף יום". לרוב הוא הרבה פחות רשמי ממה שהוא נשמע. יעלה ואמיתי בפיג'מות, במיטה, ואני יושבת או שוכבת לידם, לרוב עייפה. מי שמעוניינ.ת מוזמנ.ת לספר מה היה לי כיף ביום שהיה, ומה למדתי היום. הטקס הזה מתקיים, בגרסה כזו או אחרת, כבר כמה שנים. שמעתי ונתתי כבר אינסוף תשובות לשאלה "מה למדתי היום", מכל הסוגים והמינים:
איך אומרים 'אבא' בצרפתית, שלשחק במשחקים שלא שיחקתי בהם הרבה זמן זה אפילו יותר כיף משהם היו פעם, שכשאני אומר 'עכשיו' זה בעצם כבר לא אותו זמן, והזמן עובר, שלהפגש עם אותם חברים יכול ביום אחד להיות כיף וביום אחר מעצבן, שאני צריכה יותר זמן בית, ועוד ועוד סוגים של למידה, יומיומיות, "אגבית", משמעותית ועמוקה.
אם כל אלו הם "למידה", איך אפשר למצוא לה הגדרה אחת?
כשהתחלתי לחפש את ההגדרה שתלווה אותי לאורך הקורס עבור המילה "למידה", פגשתי הרבה מאוד הגדרות אפשריות. ההגדרה שחיפשתי הייתה זו שתצליח להקיף בתוכה את כל סוגי תובנות הלילה שלנו, את כל אותם רגעים כאילו-שגרתיים, אבל כל כך פלאיים, של תגלית, של הבנה, של חיבור- של למידה.
ההגדרה שהכי התחברתי אליה היא הגדרה שמבוססת על מילותיו של החוקר כנראה הכי מוכר בתחום הלמידה- ז'אן פיאז'ה:
"למידה היא תהליך מתן הפשר לעולם שסובב אותנו ".
ההגדרה הזו מצויינת בעיני. יש בה תפקיד ומשמעות בכל מילה ומילה. אין מילה מיותרת, ו*אולי גם אין מילה חסרה.
קודם כל היא מתייחסת לעובדה שלמידה היא תהליך. לא רגע אחד, לא תוצר, לא שורה תחתונה, אלא מסע. בחפירה קצת יותר מעמיקה, התגלה לי שהמילה האנגלית learning התגלגלה, הרבה הרבה אחורה, (ואני מקצרת פה את החלקים הבלשניים של הסיפור, למרות שהם סופר מרתקים בעיני, הם לא רלוונטיים כרגע למטרה) ממשמעות של "מעקב אחרי עקבות", ובמשמעות מוקדמת אפילו יותר, פשוט מהמושג 'מסלול'.
כמה זה שונה מהמילה העברית, שהתגלגלה מהמילה האכדית שמשמעותה המקורית הייתה כנראה "להרגיל", ומוקדם יותר קשורה למשמעויות של דירבון, דקירה, גירוי ועירור. נכון, אפשר לראות איך שתי המשמעויות הנסתרות האלו משתלבות- מצד אחד המסלול, מצד שני ההכוונה של ההולכים בו, אבל ללא ספק, רק מהתבוננות קצרצרה בפער בין שני הגלגולים האלו, אפשר לראות כמה רחבות ורחוקות ההגדרות השונות של הלמידה- האם הסיפור הוא של השביל או של ההולכה? האם הרצון ללכת הוא טבעי, נובע מתוך קיומו של השביל, או שצריך ליצור את המוטיבציה, להכריח את ההולך לבחור בדרך מסויימת? האם ההתקדמות נוצרת על ידי שליטה או על ידי חיבור והקשבה לשביל ולהלך? השאלות האלו, שהתעוררו בשלב הזה, המשיכו ללוות אותי. עוד נחזור אל הפער הזה, בהמשך .
הגדרה היא קצת פאזל
וחזרה לסיבות בגללן אהבתי את ההגדרה- "מתן" זו הגדרה אקטיבית, שכוללת בתוכה פעילות, יצירה, ארגון, תובנה ותהליכיות. אני, הלומדת, היא הפעילה. אני לא מקבלת או רוכשת פרשנות מוכנה, אני נותנת משלי, מהבפנים שלי. אל העולם שבחוץ. התנועה הזו, החלוך וחזור, בין הפנים לחוץ, שכל כך הכרחית ללמידה, מאוד נוכחת בתוך ההגדרה.
ובכלל, המילה "מתן" מכילה בתוכה הרבה פעלים אפשריים. כמו במתנה. אפשר לרכוש פשר מוכן בחנות. אפשר ליצור פשר חדש. אפשר ליצור ממה שיש לנו כבר- לארגן מחדש. אני אוהבת לתת מתנות כאלו, שהן אוסף שאורגן בתוך מסגרת מתאימה לחוגגת. אפשר גם לתת ערכות "עשה זאת בעצמך"- לרכוש חלקים מוכנים, להרכיב אותם בעצמך. הכל הולך. אני אוהבת את המחשבה הזו, היא מעניינת. כל אלו הם תהליכי חשיבה. כמה מקום אנחנו נותנות, בעולם, לכל סוגי הלמידה האלו?
והמילה 'פשר'- אני חושבת שהיא הדובדבן שבקצפת, שגרמה לי להתאהב בהגדרה. איזו מילה נפלאה. היא כוללת בתוכה את האפשרות לפתרון, להסבר. היא כוללת בתוכה את האפשרות לסיבתיות, ואת השאיפה "לחדור לעומקם של הדברים" (כך היא עצמה מוגדרת במילון). היא רומזת, מבלי להגיד במפורש, גם לפשרה, לחיפוש האיזון שטמון בלמידה, שמניע את הלמידה, בעיקר אם ממשיכות ללוות את קו המחשבה של פיאז'ה.
מה חסר?
אני כן רוצה לסייג ולהגיד שאני חושבת שמשהו בכל זאת חסר.
למידה מוטורית, למידת מיומנויות, פחות מקבלות מקום בהגדרה הזו. כן, אפשר לשלב אותן איכשהו, עם חיבור של הפשר לאופן התנועה והפעולה שלנו בעולם, אבל זה מרגיש קצת מאולץ.
הסיבה שבכל זאת התעלמתי מהחסרון המהותי הזה נעוצה בעובדה שמעט מאוד הגדרות כן הצליחו לכלול בתוכן את הפן הזה של הלמידה, וכשכן, זה על חשבון זוויות שהיו חשובות לי יותר.
ההגדרה המקובלת במערכת החינוך (וגם בצה"ל, בהנחה שחוברות ההדרכה לא השתנו יותר מידי בשנים שחלפו מאז שאני למדתי אותן) היא דוגמה טובה להגדרה שנותנת הרבה מקום ללמידת מיומנויות וללמידה פיזית, אבל הרבה פחות ללמידה פנימית, עמוקה: "שינוי של קבע בהתנהגות כתוצאה מהתנסות". בעיני זו הגדרה שמנסה להתאים לניסוי במעבדה, לענות במידה מסויימת על השאלה "איך אפשר למדוד למידה", ולא מתייחסת למהות האמיתית ולשאלה שמעניינת אותי עכשיו- מהי, בעצם, למידה.
עוד הגדרות שפגשתי בדרך שאבו את המטאפורות שלהן בעיקר מעולם הכלכלה, – רכישת ידע, השכלה או תובנה, קניית דעת, קבלת ידיעות, להרוויח ידע- לא הקיפו את מלוא היריעה. כן, ידע או השכלה הם ללא ספק חלק מהתמונה. הדרך בה הוגדרו יחסי הגומלין בתוך המטאפורה הזו, של הכלכלה, גם היא לא מספיק מדוייקת בעיני. אם יש קונה, אז בהכרח יש גם מוכר.ת? באיזה מטבע אפשר לקנות ידע? האם הידע עובר כמו שק תפוחי אדמה, נשאר אותו הדבר, לא משנה איזו יד מחזיקה אותו? עוד אחזור לכלכלת הידע, ובכלל, לשאלה מהו אותו 'ידע' בהמשך, אבל כהגדרה- זה לא התאים לי.
אבל כל הגדרה שפגשתי בדרך האירה על עוד זווית, על עוד פן בתוך העולם הזה, של הלמידה. כל נקודה מוארת כזו היא פתח אפשרי לעוד מסע חקירה. לא לכולם בחרתי להכנס, אבל דרך אלו שכן המשכתי לחקור את המשמעויות שאנחנו, כחברה, נתנו למילה הזו, "למידה".
אני חושבת שמעבר לכל שאלת ההגדרה, זו התובנה הכי חשובה שאני לוקחת איתי מתוך החלק הראשון הזה של המסע שלי-
לעצור ולשאול "למה כן" וגם "למה לא"
חלק גדול ומשמעותי מתהליך הלמידה הוא איסוף המידע. זה אמנם החלק האהוב עליי בתהליך, אבל הוא רק השלב הראשון. אחרי שלב האיסוף, מגיע שלב הבחינה. את המידע שאספתי אני מסננת בקפידה- בוחנת, מנסה להבין לעומק, בודקת מה מתחבר לרשת שלי ומה לא, בוחרת מה להשאיר מאחור ומה ממשיך איתי הלאה.
ואז, אז מגיע השלב הבא, עליו יש נטייה לדלג, למרות שדווקא הוא-הוא המפתח ליצירה של משהו חדש, להגדרות המדוייקת שהן שלי- זה שלב הנימוקים. להתבונן על כל ה"לא מתאים", על הדברים שאני בוחרת לא לקחת מכל גישה/כלי/חוקר.ת שאני פוגשת ולהסביר למה לא, את ההתנגדויות, את אי ההתאמות. בזכות ההסברים האלו, הדברים שאני לא לוקחת, מלמדים אותי לא פחות מאלו שאני כן בוחרת לקחת. להצליח לעצור ולהתעכב גם על הלא. לתמלל את ההתנגדות שעולה בי, את החיבורים שאני רואה. הניתוח הזה, של למה כן לקחתי הגדרה ולמה פסלתי את האחרות, הוא לא פחות חשוב לתהליך מעצם הבחירה. אם אני לא עוצרת, או לפחות מאטה, אני מפספסת הזדמנות הלמידה, נשארת ברמת השינון וההבנה, לא ברמת ההפנמה והיצירה.
ומה הלאה?
התהליך הזה שלח אותי לחקור לעומק עוד כמה מושגים שקשורים ללמידה, כדי להתחיל לענות על השאלות שהתעוררו בדרך- האם למידה שונה מהתפתחות? מה ההבדל בין ידע למידע? מה הקשר בין ידיעה ללמידה? ולשליטה? איפה משתלבות כאן האינטילגנציה והקוגניציה? וכמובן- מה בין חינוך והוראה לבין למידה? כל מפגש כזה בין מושגים הוא עוד דלת לעוד ועוד שאלות, לכיוונים שונים של חקירה.
אני ממשיכה בדרך שלי, גם של הלמידה, גם של השיתוף כאן. וסקרנית לשמוע ממך-איזו שאלה מסקרנת אותך במיוחד, קוראת לך לפתוח את הדלת שלה? למדת משהו חדש מהרשומה? מזדהה עם ההגדרה, או שיש לך הגדרה יותר מתאימה?
בסלוגן שלך 'למידה יוצרת חיבורים' אני ממש אוהבת את דו המשמעות שבין החיבורים שבתוך הלמידה (נוירונים, צירופים והתפתחות) ובין מערכות היחסים שלמידה איכותית מייצרת, עם עצמי, עם העולם ועם אנשים נוספים.
גם אני מאוד אוהבת את כפל המשמעות הזה. אני חושבת שהוא מצליח לתמצת בצורה מאוד בהירה את כל מה שאני אוהבת בלמידה. ניסחת אותו יפה כל כך. תודה. וגם- מעניין, לא חשבתי עליו, עד שכתבת אותו כתגובה דווקא לרשומה הזו, כעל סוג של הגדרה.
סוף סוף הגעתי לקרוא – טוב שיש חול המועד…
מרתק התהליך שאת עושה עם עצמך, בחינת ההגדרות, משחקי המילים, הדיוק הפנימי.
ראיתי הרבה דמיון בין זה לבין אחד השלבים ב TAE – השלב שבו לוקחים את אחת ממילות המפתח בתוך הנושא שחוקרים, ובודקים את ההגדרה במילון. ההגדרה במילון היא תמיד מעוררת, ויוצרת בנו תחושה של חוסר דיוק עם מה שאנחנו מתכוונים (שאותו אנחנו לא יודעים כל כך לנסח, אבל מרגישים היטב את הכוונה הפנימית שלנו). מתוך הפער בין ההגדרה המילונית-הציבורית, אל המשמעות הפנימית האישית, אנחנו מצליחים לבטא ולנסח למה אנחנו מתכוונים. זה תהליך מרתק בעיני, ומהתיאור שלך, אני מרגישה שאת עושה משהו דומה לזה.
מתרגשת שאת שומרת את הפוסטים ומקדישה להם את הזמן. תודה. בהחלט שאבתי השראה מהמידע שהצלחתי למצוא על הפרקטיקה של ה- TAE, יחד עם העובדה שמשחקי מילים ועבודה עם מילים ומשמעויות זו הדרך הכי אינטואיטיבית וקלה בשבילי. יש בזה הרבה מאוד כוח וגיליתי המון בעזרת החלק הזה.