על גדרות והגדרות
לפני כמה שנים, במסגרת מסעות החיפושים שלי, הגעתי לקורס משחקים בהנחייתו של ממציא הטאקי ומלך המשחקים הישראלי- חיים שפיר. כמו שקורה הרבה פעמים כשמגיעות לקורס בזמן, במקום או במסגרת לא מתאימים- לא הרבה נשאר איתי מאותם עשרה מפגשים (שנסעתי בשבילם עד תל אביב, בלילה! איזה עולם מוזר היה פה פעם, לפני הזום).
הדבר היחיד שאני זוכרת בבירור מלא (מלבד המשחק הנהדר בו ניצחתי וקיבלתי אותו מתנה, והוא עדיין אחד האהובים עליי) היה פתיחת המפגש הראשון, בו הגדרנו מהו משחק.
לפני שהגדרנו מהו משחק, הגדרנו מהי הגדרה. וחיים, המרצה, צייר עיגול על הלוח- "זו גדר. ההגדרה מסמנת לנו מה נמצא בתוך הגדר הזו, ומה נמצא מחוץ לה". בחיי, לא זוכרת כמעט כלום מהקורס הזה, אבל את המשפט הזה אני זוכרת כאילו היה לי אז סמארטפון וצילמתי סרטון.
בחודשים האחרונים, גם בעקבות הקורסים שלמדתי בסמסטרים הקודמים, התחילו להתערער בתוכי הרבה גדרות. הרבה גבולות ותיחומים בין דבר לדבר, שהיו נראים לי ברורים ומובנים מאליהם, התחילו להטשטש, להצבע בסימני שאלה. ההבנה שהגדרות בעולם שלנו הרבה פחות חד משמעיות משהיה נדמה לי באותו קורס נשכח, שהדברים, במציאות, הרבה יותר מעורבבים. ובכל זאת, את הקורס שלי החלטתי להתחיל מהגדרות.
למה דווקא הגדרות?
כמו שהוגדר בצורה מדוייקת כ"כ אז בקורס, הגדרה מאפשרת לי מיקוד. היא מאפשרת לי לסמן את גבולות העיסוק שלי הפעם. ברשומות הקודמות על הקורס כבר כתבתי עד כמה "למידה" היא עולם רחב. כמה צדדים, כיוונים וזוויות עיסוק הוא מזמן. העצירה הזו, כדי להגדיר, לקבע את הגדר שלי בקרקע, מאפשרת לי להחליט מה, מתוך כל שלל האפשרויות, נמצא כרגע בעדשה שלי, חלק מהחומרים איתם אני עובדת, ומה, לפחות ברגע זה, לא..
אבל הרבה יותר מזה- הגדרה היא לא רק הגדר בין מה שבתוך הנושא לבין מה שמחוצה לו. הגדרה היא גם הגדר בין העולם הפנימי שלנו לבין העולם החברתי שבתוכו אנחנו חיות ופועלות. גדר שמפרידה, וגם גדר שמחברת.
מה זו "הגדרה פנימית"?
לכל אחת מאיתנו יש הגדרה אישית, פנימית, שנובעת מתוך רשת החיבורים האישית שלה. משמעות המושג, כמו שנוצרה ונבנתה מאוסף נסיון החיים שלנו, החוויות שלנו, המפגשים השונים שלנו עם אותו מושג, הסיטואציות השונות בהן פגשנו אותו, הדברים שאמרו לנו עליו, הדברים ששמענו עליו. ועוד. כל מילה בעולם הזה מקפלת בתוכה שלל (לטענת חוקרים ואסכולות בלשניות מסויימות- שלל אינסופי) של משמעויות. כשאני מגדירה מושג, בקול (או, במקרה הזה, בכתב), אני מצהירה באילו מבין המשמעויות האלו אני משתמשת עכשיו, מהן המשמעויות הרלוונטיות והמתאימות לשיח הספציפי שמתנהל פה ואילו משמעויות- נשארות בחוץ. כשאני מגדירה את ההגדרה הפנימית שלי בקול רם, אני מזמינה אותך להציץ קצת לתוך רשת ההגדרות האישית שלי, ודרכה לבחון את ההגדרה האישית שלך למושג.
כמו תמיד, הדוגמה הכי טובה מגיעה מהילדים. בזמן המסך שלהם, יעלה ואמיתי צופים בדרך כלל גם ביחד, וגם לחוד. היא צופה בדבר אחד והוא באחר, ותוך כדי, הם מגניבים מבטים ממסך למסך- היא על שלו, הוא על שלה. אחר כך הם מנהלים שיחות אינסופיות על שני המסכים. אני, כמו תמיד, מאזינה מהצד, בלי להתערב. שוב ושוב שמעתי אותם מדברים על "המקוריים". לא בסדרה אחת, שוב ושוב, "ואז המקורי עושה ככה"/"אני אהיה החברה של המקורית". גישושים זהירים הבהירו לי שלא מדובר ברימייק, אין כאן סדרת מקור, אין כאן גם חיקויים או העתקים. לקח לי לא מעט זמן להבין שבעולם המושגים שלהם, "המקורי" הוא הגיבור, או הגיבורה, שבמרכז העלילה. זו שממנה הכל התחיל. סך הכל הגיוני. זו לא טעות, זה אכן מחובר למשמעות ה"מקובלת" של המושג, אבל בשימוש קצת אחר, ששניהם מבינים היטב, ויכולים להשתמש בו כדי לתקשר. הם הזכירו לי את העמוד הנפלא "מילים תפוסות", שמדגים את הבעייתיות בשימוש מילולי מידי, בצורה הכי מצחיקה שיש.
אז כשאני אומרת "למידה"- מה בעצם את שומעת? איזה משמעויות נוספות או אחרות מתלבשות על אותה המילה? התמונות שעולות לך בראש, משפיעות על הדרך בה את שומעת את המילים שאני אומרת. לא רק בנושא למידה, כמובן. בכל תקשורת בין בנות ובני אדם, בכל מפגש, בכל שיחה.
בראש השנה האזרחית האחרון, הכנתי לעצמי קמע של הגדרות. האמת? אולי הייתי צריכה להתחיל איתו את הרשומה הזו, אבל במקום להתחיל מההתחלה, הנה הוא כאן, עם הצצה לדרך בה הדרך בה אני מגדירה מילים משפיעה על כל הדרך בה אני חווה את המציאות, ועך הדרך בה אני בוחרת, אקטיבית, לחיות את המציאות הזו:
איך להגדיר "אישה"?
במקרה יצא שאת הרשומה הזו, הראשונה על פי הלו"ז של הקורס, התחלתי לכתוב ביום האישה (עד שהיא תתפרסם, זה יעבור, ובכל זאת). יום מלא משמעות עבורי (עסקתי קצת בשאלה למה, למשל ברשומה על "פמיניזם ואני"), שמספק אינספור דוגמאות לכמה חשובה ההגדרה. אפילו שזה לא בדיוק נושא הפוסט, בוחרת כן לצלול קצת למחשבות על יום האישה, ועל הזרקור שהוא האיר לי על נושא ההגדרה.
לפני כמה ימים, בשיחת חברות מקרית על אירועי יום האישה וחגיגותיו, הצהירו כמה חברות אהובות שלי שהן לא מגדירות את עצמן פמיניסטיות. כשאני, שנושאת את ההגדרה הזו בגאווה, שאלתי למה, הסתבר שהדרך בה אנחנו מגדירות את המילה "פמיניסטית" פשוט שונה לחלוטין. מה ההגדרה האמיתית? הנכונה? לשאלה הזו כנראה אין תשובה.
המילה התרחקה מרחק גדול מהכוונה המקורי שמי שטבעה אותה הניחה בה. אין כאן "נכון" או "לא נכון", אבל כדי לאפשר לנו לשבת יחד ולדבר על זה, לדון, להחליף רעיונות, ללמוד אחת מהשנייה- בשביל זה אנחנו כן זקוקות להגדרה. האמת שאפילו כדי שהן יסכימו להקשיב לי ולרעיונות שלי בנושא, הייתי צריכה לשכנע אותן שבכלל קיימת פה שאלה של הגדרה. לא ניסיתי לשכנע לחשוב כמוני, אלא רק למצוא מקום לדעה שלי בתוך אותה שיחה, אבל בלי היכולת לראות את השוני הזה, את הפער שיוצרת ההגדרה השונה- לא הייתה שום אפשרות לתקשורת, לשיחה.
בדיון שהתפתח בחשבון האינסטגרם שלי לרגל היום החגיגי והתחושות שהציף בי, קוראת יקרה שיתפה שהיא לא אוהבת את כל "ימי ה-" למיניהם. כי, לתחושתה, כל אחת לוקחת את היום הזה למקום אחר, רחוק ונוצר סלט, שלתחושתה הוא, לעיתים קרובות מידי, מלאכותי וחלול.
עכשיו, אני לא מתווכחת שחלק מהפרשנויות ליום האישה הן מלאכותיות וחלולות, ותעיד על כך המורה היקרה שסיפרה באותו דיון שקיבלה מועד ההורים סט מגבות מטבח מעצימות (!!! אין מספיק סימני קריאה בעולם) כמתנה ליום האישה. אבל הסלט הזה? בעיני הוא חלק מהקסם של ההגדרות ושל השפה האנושית.
זה מה שכתבתי לה: "זה שכל אחד.ת לוקחת את זה לכיוון אחר זה בעיני חלק מהיופי של היום הזה, למרות שחלק מהכיוונים, כמו זה שתואר פה בתגובה, עושים לי בחילה. אני חושבת שבימים האלו (אפילו יום הפיצה) יש איזו הזדמנות לראות את שלל ההגדרות השונות ונקודות המבט השונות על אותו מושג, ועצם הפרישה הזו של כל האפשרויות היא מעניינת ומעוררת המון מחשבה".
כי מה בעצם ההגדרה של "להיות אישה"? מי מחליטה?
עבור אחת לק ג'ל יהיה חלק ממה שנכנס למעגל, עבור אחרת זה יהיה מעליב שזו בכלל שאלה. עבור אחת קריירה מצליחה תהיה בפנים, עבור אחרת, לקריירה אין קשר להיותה אישה.
אמהות- היא חלק מנשיות? מצד אחד ברור שכן, כי רק אישה היא אמא, מצד שני- לכולנו ברור שגם מי שאינה אמא היא אישה.
ווסת- היא חלק מהגדרת הנשיות? כשהווסת נפסקת את כבר לא אישה? רגישות- היא נשית? מילוליות? אינטואיטיציה? חיבור לטבע? חוזק? חוכמה? יכולת פשרה?
בעצם אף אחת מההגדרות האלו היא לא הגדרה "נכונה". לכל אחת מאיתנו (וגם לגברים שסביבנו) יש הגדרה משלה למושג "אישה", ואולי כל המהות של יום האישה היא לדבר את ההגדרות האלו בקול רם, לאוורר אותן, לשתף אותן, כדי שכולנו נוכל לראות עד כמה שונות ההגדרות, עד כמה מגוונות נקודות המבט, עד כמה להיות אישה זו חוויה מורכבת, כמו… כמו כל חוויה אנושית.
אולי יום האישה הוא פשוט הזדמנות להיזכר בזווית הזו של החוויה האנושית- בה לכל אחת מאיתנו יש הגדרה משלה, רשת פנימית אישית, ייחודית משלה, ומתוך השיתוף של הרשתות האלו, שבין היתר נוצר על ידי ההגדרה המילולית, רק מתוכו, יכול להיבנות עולם בו ההגדרות יכולות להשתלב וליצור מרחב שהרבה יותר מתאים לחיים משותפים.
ואיך כל זה מתחבר בחזרה לקורס שלי?
את הימים שעברו מאז שהתחלתי את הקורס הקדשתי לחקירת הגדרת המושג "למידה". אספתי הגדרות, פיסות מרשתות של אנשים שונים, רבים וטובים.
עקבתי אחרי הגלגולים של המילה, ואחרי המפגשים שלה עם מילים שכנות, כדי לבחור, לחבר וליצור את ההגדרה שתשרת הכי טוב אותי, וגם אותנו, לאורך המסע. גיליתי עד כמה נקודת המבט משפיעה על ההגדרה- הגדרות שמחפשות את הסוף, את התוצאה, והגדרות שמתייחסות לדרך, אל המסע. ובאותה מידה- עד כמה החיבור לשאר הנוכחים בעולם הפנימי שלנו משפיע על ההגדרה, למשל- איך קרה שכל כך הרבה הגדרות למילה "למידה" שואבות השראה מעולם הכלכלה? איך מילה התגלגלה ממשמעות של "קנאות" למשמעות של למידה? כנראה שהשפה היא לא פחות אסוציאטיבית ממני, והאמת? זה נעים לגלות את זה. רק מההבנה הזו אני פתאום מרגישה קצת יותר מובנת. גיליתי גם כמה ההגדרה הפנימית שלי מבוססת- איך הגדרות רחוקות ממנה מעוררות בי מיד התנגדות ורתיעה, איך השאלות כבר קיימות בתוכי, וכמה שההגדרה הזו, הסמויה, שבתוכי, משפיעה על הדרך בה אני פועלת, בה אני חיה את המושג "למידה". מעניין איך החשיפה שלה, ההפיכה שלה לגלויה, תשפיע על החוויה? על כל הצלילה לתוך ההגדרה הזו והדרך אליה- ברשומה הבאה.
הי קרין, ממש מעניין העיסוק שלך בהגדרות. נהניתי (והנה סיימתי לקרוא גם את הפוסט הזה – בהמשך להתכתבות במייל).
רוצה להציע – להתמקד על המילה "למידה" כדי להעמיק בה, ולהיות מוזנת מהחוויות וההתנסויות שלך בלמידה, בדרך קצת אחרת – בטוחה שיגיעו דברים מפתיעים ומבהירים.
אני חושבת שבדרך שלי, זה חלק ממה שאני עושה. לא מרגישה שיכולת ההתמקדות שלי מספיק מפותחת בשביל להצליח להתמקד לבד "לפי הספר", אבל בדרך לשם.