השיעורים של תשפ"א

סופשנה. אפילו בלי להתכוון, אני נכנסת למצב "חשבונפש". למרות החום והעומס של אוגוסט, אני כבר מרגישה את ראש השנה, את הצורך הזה להסתכל על מה שהיה, את הדגדוג להתמקד, להבין מה אני רוצה שהשנה שתהיה תביא איתה. השלב הראשון הוא תמיד להסתכל על השנה שהייתה, וכרגיל, אני מתמקדת בהסתכלות מהזווית האהובה עליי- מה למדתי השנה. התהליך הזה עוזר לי לסיים את השנה בתחושה של הספק, של הצלחה- שנה בה למדתי כל כך הרבה דברים, היא שנה שהייתה לה משמעות, ערך, סיבה. הוא עוזר לי גם למקד את החלומות, התקוות והתוכניות שלי לקראת השנה הבאה- שיעורים שהתחלתי ולא מיציתי, נושאים שהעסיקו אותי ואני רוצה להעמיק בהם, נקודות שאני מרגישה שדורשות עוד העמקה והרחבה, עוזרות לי לבחור באיזה כיוונים למקד את התוכנית השנתית שלי לקראת השנה הבאה.

ברמה הפרקטית, אני מתעדת את הלמידה שלי באופן די שגרתי, גם ביומן הנפלא של ענבל גיבור (שהקדשתי לעבודה איתו ככלי למידה נפלא רשומה, רגע לפני תחילת השנה שעברה), גם בכתיבה השוטפת שלי לעצמי, דרכה אני נותנת ללמידה שלי מקום, מסגרת ומשמעות, וגם בתיעוד היומיומי של באינסטגרם, עליו עוד נדבר בשיעורים של השנה. כדי לאסוף את התובנות אני עוברת על כל אוספי השיעורים שלי, ומחפשת את החוטים המקשרים, את הנושאים שחוזרים על עצמם, את הנקודות שקשורות זו לזו, גם אם ברגע האמת הן היו מאוד רחוקות- מהמקום שלי עכשיו, החיבור ביניהן כנראה נכון לי. אז הנה הן, 10 הנקודות, או 10 הנושאים שהכי העסיקו אותי השנה, שחזרו למוקד שלי שוב ושוב, שכנראה ימשיכו ללוות אותי גם בשנה הבאה, יחד עם התובנות שאספתי לגביהם בשנה שחלפה:

1 . הכתיבה והפרסום שלה הן מבחינתי כלים כדי לתת משמעות לפעולות היומיומיות שאני עושה, לשגרה שלי ושלנו. כשאני הופכת אוספת של רגעים יומיומיים לסיפור, אני הופכת אותם לנרטיב, שיש בו הגיון וסדר, שיש לו משמעות. התהליך הזה עוזר לי להבין את הכוונות שלי, לזהות את החוטים המקשרים בין הבחירות שלי, לזהות מה הערכים שמובילים אותי בפועל, ולא רק בתיאוריה. כשאני "מפרקטקת" (כמו שהילה לוקסמבורג-קופר אומרת), כשאני מראה איך הערכים שאני מנסה לחיות לפיהם מתממשים ביומיום שלי, באופן שוטף, מזדמן, כאילו אקראי, אני מגבירה אצלי את התחושה שאני חיה את החיים שאני רוצה, שאני גדלה ומשתפרת בדרך להיות האישה שאני רוצה. זה נכון לכתיבה שלי לעצמי, ועוד יותר מזה, זה נכון לכתיבה שלי החוצה, וזו הסיבה המרכזית שאני בוחרת לשתף את הדרך שלי, שלנו, כאן בבלוג ובעיקר באינסטגרם.

2. מה שקל לי, מובן מאליו מבחינתי, יכול להיות קשה לאחרים. ומה שקשה לאחרים ומובן מאליו בעיניהן, יכול להיות מאוד קשה ומורכב עבורי. ומכאן- לפעול מתוך המקומות שקלים לי, מתוך החוזקות שלי. במקומות שקשים לי- להעז להגיד. לא להתבייש בזה. לבקש עזרה כשצריך. השנה הזו חידדה אצלי עוד יותר את החוזקות שלי, עזרה לי לראות כמה חולשות כחוזקות, וגם להשלים עם חולשות כחולשות, כחלק ממני, תחומים שאני פחות טובה בהם, או פחות אוהבת אותם או מתחברת אליהם- וזה לגמרי לגמרי בסדר. זה חלק ממי שאני, ולהכיר את החלקים האלו זה חלק חשוב מלהכיר את עצמי, מהיכולת לפעול בדרכים שנכונות ומתאימות לי בעולם. אני חושבת שהסעיף הזה עזר לי מאוד להפחית את כמות ההלקאה העצמית לאורך השנה. וגם לדייק יותר מה כן הדרך שלי, מה כן עובד לי, מה כן נכון. ואפילו לעצור כמה פעמים לאורך השנה ולהקשיב למילים הטובות שנאספות סביבי, ולהגיד- ואללה, כן. הן מכוונות אליי.

3. זמנים של חוסר וודאות ושל הרבה שינויים מעוררים חרדות. זה כאילו כל כך מובן מאליו, בטח בתקופת הקורונה. אבל האמת שהקורונה פחות השפיעה עליי במובן הזה. מעבר הבית שלנו, לעומת זאת, הוציא אותי לחלוטין מאיזון ומפרופורציות. אני לא חושבת שאי פעם חוויתי את זה על בשרי בצורה כל כך מובהקת. וככל שאני מתמקמת ומוצאת מחדש את המקום שלי ואת האיזון הפנימי, הרעשים מסביב שוככים ונרגעים. השנה הזו לימדה אותי שוב ושוב לזהות את הגלים, (גם בהקשר של המחזור החודשי, שדיברתי עליו לא מעט באינסטגרם), ולזכור שהם עוברים, וחוזרים, ומשתנים כל הזמן.

4. אני זקוקה ליצירה כמו אוויר לנשימה. יצירה זה החיים עצמם. זה לא רק אמנות וחומרים. זה להיות בעשייה אקטיבית שבעקבותיה יש משהו חדש בעולם. בנייה בלגו זו יצירה, משחק פליימוביל ששקועים בתוכו עד הצוואר זו יצירה. חקירה של משקלים ומידות, זו יצירה. לכתוב במחברת שלי, זו יצירה. להכין אוכל טעים ופשוט, זו יצירה (גם מורכב, אבל אני לא אוהבת לעשות את זה. או לאכול את זה…). חשוב לי יותר מהכל שהיומיום שלנו יכיל המון יצירה, וחשוב לי מאוד ליצור, בעיקר עבור עצמי, שגרה של יצירה. לא הצלחתי להשיג את זה עד הסוף השנה. זה בהחלט משהו שחיפוש הדרך שלי ליישם אותו ממשיך איתי לשנה הבאה. המחקר, החיפוש, האיסוף, הם חלק מהתהליך היצירתי שלי. גם זה משהו שהבנתי השנה, ועזר לי להתייחס יותר בסלחנות ובהבנה, אפילו באהבה, לפעמים, לקצב שלי.

5. אחד הנושאים שהכי העסיקו אותי השנה היה צנזורה. הצנזורה הפנימית של עצמי על עצמי, בעיקר דרך הקולות של אחרים ושל אחרות (מסויימים ומסויימות, עם פנים ועם שמות, קולות שאני שומעת ממש כאילו עומדים לידי) שטבועים וטמועים בי עמוק ומפעילים צנזור פנימי קשוח. חלמתי על ימים בלעדיו, על זהות סודית. חיפשתי לי שיטות לפעול איתו, מולו. אני מרגישה שעשיתי במקום הזה הרבה עבודה השנה, ועדיין, גם זה תהליך שימשיך ללוות אותי גם בשנה הבאה- למצוא את הקול שלי, ולהעז להשמיע אותו, עד הסוף.

6. להתחיל מההתחלה. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, גם זה אחד האתגרים הכי גדולים שלי, שליווה אותי שוב ושוב, במקומות שונים, לאורך השנה. המקום בו כל כך קל לי עם הילדים וכל כך קשה לי עם עצמי. לעשות דברים בלי לדעת עד הסוף למה ולאן הם מובילים. להפסיק לנסות להתחיל מהסוף, להתחיל עם התשובות. בין היתר השנה גיליתי שהעשייה שלי מהדהדת בכלמיני גלים וכיוונים שאני לא לגמרי מבינה ושעל חלקם אני לא יודעת, עד שחוזרות אליי אדוות מפתיעות. גם נרשמתי לאיזשהו מסלול לימודים בצורה מאוד אימפולסיבית יחסית ולא אופיינית, בלי להבין עד הסוף למה. ועדיין, אני מוצאת את עצמי מתקשה להשקיע משאבים (בעיקר זמן, שהוא המשאב הכי מצומצם לי) במקומות בהם המטרה שלי לא ברורה לי עד הסוף. ובגדול, בכל העולם הזה של הנוכחות שלי ברשת, דרך "למידולוגיה" ובכלל, אני יודעת היטב מה חשוב לי, אבל אני לא יודעת למה. אני לא יודעת מה אני רוצה להשיג או לאן אני מנסה להגיע, ויש הרבה יותר מידי רגעים בהם אי הידיעה הזה מונע ממני לעשות.

7. מה שמביא אותי לנושא הבא- זמן. כנראה הכפתור הכי רגיש והכי נלחץ אצלי, השנה ובכלל. כשאני מרגישה שמזלזלים בזמן שלי אני מרגישה שמזלזלים בי, שלא רואים אותי. אני בתחושה תמידית שאני צריכה להגן ולפעמים גם להילחם על זמן שהוא שלי. וכשיש לי זמן שקט, "שלי", יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות, לא צריכה, אלא פשוט רוצה, שיותר מידי פעמים אני לא מצליחה לעשות שומדבר מהם כמו שצריך, מתנהלת קצת כמו ילדה בחנות ממתקים. השנה גיליתי עד כמה אני זקוקה לזמן שאין בו כלום, נטול תכניות וצריכים. זמן של שקט שהוא לא פילאטיס, פגישה, הרצאה, שיעור. ועדיין, רוב הזמן הזה מתמלא במהירות בנסיון להספיק כמה שיותר דברים וב"תפסת מרובה לא תפסת". למשל עכשיו, אני עורכת את הרשומה הזו תוך כדי הכנת סטורי לאינסטגרם, מחשבות על הפוסט באינסטגרם שלא פרסמתי כבר יותר מידי ימים, כתיבה במחברת והאזנה לפודקאסט שממתין ברשימה שלי כבר יותר מידי ימים. יעיל? כנראה שלא. גם השנה החיים הוכיחו לו שוב ושוב שמולטיטאסק זה מיתוס שלא עובד לטובתי. אני עושה דברים טוב יותר כשאני ממוקדת בהם.

8. רשות. עד כמה אני צריכה לחוות רשות בעצמי כדי להצליח להעניק אותה למישהו.י אחר.ת. עד כמה היא לא חווית חיים בסיסית ומוכרת להרבה מאיתנו. כמה מאיתנו מסתובבות בתחושה שזה לא מגיע לנו, שאנחנו לא ראויות. החיבור של זה להקשבה, או יותר נכון, לחוסר ההקשבה, שלנו לגוף שלנו. לא רק ברמה של "תחושת בטן", אלא עוד הרבה לפני זה- כמה אנחנו רגילות לנפנף, לבטל, תחושות של חוסר נוחות פיזית, להתנהל כרגיל עם כאבים, ללבוש/לנעול/לסחוב דברים שלא נוחים לנו בגוף ועוד. וכמה זה משפיע על מה שאנחנו מאפשרות לילדים שלנו. איך זה משפיע על היכולת שלנו להקשיב? על הרצון של להקשיב? על האמונה שלנו שלאחרים מגיע? על מה שאנחנו "מרשות" לילדים שלנו להיות? על מה שהם/הן מרשים/ות לעצמם/ן להיות?. כל הנושאים האלו קשורים קשר הדוק בעיני, והשנה הזו הם חזרו וצצו בחיים שלי בכל כך הרבה הזדמנויות. בערך באמצע השנה, לקראת יום ההולדת של יעלה, כתבתי לי ביומן "לאחל ליעלה זה בעצם לאחל לעצמי. כדי שהיא תוכל להגשים אני צריכה להראות לה שזה אפשרי".

9. באופן כללי, השנה למדתי יותר ויותר לעבוד עם הרגשות שלי. להשתמש בהם ככלי להתבוננות. האינסטינקט הראשוני שלי הוא עדיין הדחקה, אבל למדתי לפחות מידי פעם לעצור את האוטומט ולהצליח להשתמש בו כטריגר. גם זה לא תהליך שהתחיל השנה ובטח לא נגמר השנה, אבל מרגישה שזכה לקפיצת מדרגה של ממש. למדתי להתבונן בקנאה שלי, בא.נשים שאני מקנאה בהןם, כדי להבין טוב יותר מה חסר לי ומה אני רוצה להכניס יותר לחיים. למדתי להתבונן בנושאים שמקפיצים אותי, שמרגיזים אותי במיוחד, וללמוד מהם מה חשוב לי, מה הצרכים שלי שלא מספיק נענים, מה לא עובד ודורש תיקון או לפחות שינוי. למדתי להתבונן גם בהתלהבות ובסקרנות שלי- מה מניע אותי? מתי אני מתעוררת מהאנרגיות הנמוכות שבדרך כלל מאפיינות אותי (גם איתן אני לומדת יותר ויותר להשלים)? איך אני יכולה להכניס את הנושאים האלו, את הרגעים האלו, יותר ויותר ליומיום שלי? ההתבוננות הזו עזרה לי לראות גם עד כמה הרגשות שלי (ולא רק שלי, כמובן) הם דבר מדבק. יש לי המון דוגמאות שליליות לזה, אבל בוחרת דווקא את החיובית יותר- כשאני עושה דברים שאני אוהבת, בהתלהבות, מצטרפים אליי. זה נכון לרגעים שבא לי ליצור ואני פשוט מתיישבת בסטודיו ויוצרת, לאט לאט מצטרפים אליי. זה נכון בכתיבה שלי. זה פשוט נכון.

10. התמקדתי יותר ויותר בנושאים שמעניינים אותי, וגם הרחבתי אותם. העמקתי יותר בעולם של הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, ועוד תחומים נושקים. כמובן ששניהן מבעד למשקפיים של הלמידה. למשל- מי מחליט.ה, ולמה, מה ה"ידע הכללי" שצריך לדעת/ללמוד כדי להיחשב חכם.מה? מה משפיע על הדברים שנתפסים כעובדות? כמה מדע הוא באמת אובייקטיבי, וכמה הוא חברתי? מה הבסיס האבולוציוני לצורך שלנו לחלוק מידע ואיך הוא משפיע על התפתחות השפה? עוד המון נושאים מרתקים שדייקו את הכיוון שלי יותר ויותר. מכיוון אחר, שמעתי "קריאות כיוונים" שמדייקות את הנושאים שמפריעים לי, שמפעילים אותי, בדרך בה אנחנו מגדירות היום "למידה", למשל- למידה מוחשית שנובעת מתוך צורך אמיתי, מתוך מפגש או הזדמנות שהחיים עצמם מזמנים לנו, במקום למידה תיאורטית – כקריאת כיוון, יחד עם ההפרדה בין עולם המבוגרים לבין עולם הילדים. שני נושאים ש"הקפיצו" אותי הרבה השנה. כשמשהו מקפיץ אותי, זה סימן שכדאי לפנות לו קצת זמן ומקום, כי מתוך כל מה שהוא "לא", הרבה יותר קל לי להגדיר מה כן. מעל כל ההתעניינויות הממוקדות האלו, ריחפה האהבה הגדולה שלי, אפילו הצורך שלי, באסוציאציות. הן עושות לי שמח ומניעות אותי. זה אחד הדברים שמאפשרים לי להכנס לזרימה- להסחף בעקבות זרם האסוציאציות. וזה חלק גדול מהזווית שלי על הלמידה ומהדרך בה אני רואה אותה ואת העולם.

עכשיו אני מניחה את הרשימה מולי. מתבוננת עליה במבט על. השנה קל לי יחסית לראות שיש חוט מקשר בין הרבה מהנקודות, שהן מתקשרות בדרך זו או אחרת לנושא הקול שלי. כבר בתחילת תהליך סיכום השנה הבנתי שזה הולך להיות הנושא במוקד השנה הבאה. הקול שלי, שכל כך הכרחי לי למצוא אותו, להכיר אותו לעומק ולהשמיע אותו. קודם כל בשביל עצמי, ואחר כך גם בשביל ליצור עבור הילדים המופלאים שלי מרחב בו מותר, כדאי וצריך להשמיע את הקול המיוחד שלהןם.

השלב האחרון הוא להפוך את סיכומי השיעור שלי למסקנות (ושוב הקלדתי בטעות "מסקרנות", אני ממש שוקלת ברצינות לרשום על המילה הנפלאה הזו פטנט) ביצועיות, שיהפכו לאט לאט לעוגני זמן וכוונה בתוך תכנון השנה שלי. למשל זמן יצירה, למשל לוודא שיש לנו בלו"ז השבועי מספיק זמן בית כדי לאפשר יצירה משותפת, למשל לזכור שתכנון זו אחת החוזקות שלי ועוזרת לי להרגיש בטחון, ולהקדיש את הזמן שאני צריכה לתכנון השנה.

ועכשיו- תורך. לקחת רגע, לעצור. להזכר בשנה שהייתה, להעזר אם צריך בצילומים שבגלריה בסלולרי, ביומן (גם דיגיטלי), בתכנים ששיתפת (אם) ברשתות החברתיות. הרגעים הטובים והשמחים (מה משותף להם?) וגם הרגעים המאתגרים, המעצבנים, הקשים. לאסוף, לאט ובסבלנות, את השיעורים שכל אירוע הביא איתו, ואת הקווים המשותפים שיש לאירועים השונים. ואז, אחרי שהכל אסוף, שחור על גבי לבן, על דף או על מסך, לתרגם אותה לכלים מעשיים, לכוונות, למיקוד ולבחירות שילוו אותך בשנה החדשה, הבאה עלינו לטובה. אשמח מאוד לקרוא או לשמוע את הסיכום שלך, כאן בתגובה, במייל אישי או בתיוג, בהזמנה. וכמובן- שתהיה לנו שנה טובה. מאוד מאוד טובה.