פתוח-סגור-פתוח

"אמא, למה את לומדת אם את לא נהנית מזה? אני רואה את ההבדל בין הימים שאת לומדת ושאת לא לומדת. אני רואה שאת לא נהנית"
יעלה 19.6.21

ברשומה הקודמת סיפרתי קצת על התהליך שהוביל אותי לחפש לעצמי דרך אחרת ללמוד. על האתגרים מול הלמידה הפתוחה לגמרי, על הקושי של החזרה לאקדמיה אחרי שנים ארוכות, על סימני השאלה המנקרים. המשפט הזה, שיעלה שאלה אותי בכוונה מלאה בערב אחד של לימודים, לפני השינה, הוא זה שהוביל את החיפוש שלי אחרי אסטרטגיה נוספת, אחרי דרך חדשה.

אחד השיעורים הגדולים שאני עוברת בשנים האחרונות, השיעור שהגדרתי כשיעור המרכזי של משנת 2021, הוא השיעור של "I did it my day"- מתאמנת יותר ויותר בלהבין מה בדיוק הדבר שאני מחפשת, מה הצורך המרכזי שלי/שלנו, מה בוער בנו ומניע אותנו, ולתת לדיוק הזה להוביל אותי (או אותנו) ליצור את הדרך שלנו לעשות דברים, גם אם היא לא דרך מקובלת, או קיימת, או זו בה נהגנו עד היום. מתוך דרך ההתבוננות הזו, התחלתי להסתכל גם על הלימודים שלי. השלב הראשון בתהליך היה לנסות להבין לעומק מה היה הצורך שלי. למה נרשמתי ללימודים האלו מלכתחילה? זה לא היה פשוט לפרק את הצורך הזה. זה היה תהליך שליווה אותי לאורך הלימודים, פירוק של חתיכה אחרי חתיכה, עד שהגעתי לתשובה.

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by Karin Buchshtav (@karinb_lemidologia)

כמו שתיארתי ברשומה הקודמת, הצורך המרכזי שדחף אותי היה מסגרת. בתוך שטף החיים העמוס, המשימות, הא.נשים האהובימות שסביבי, הלמידה שלי הייתה הדבר הראשון שנבלע בלו"ז. המשכתי לאסוף מידע- לקרוא ספרים, להאזין לפודקאסטים, לעקוב אחרי מקורות מידע שונים שמעניינים אותי. אספתי ידע, הייתי בלמידה, אבל לא הצלחתי להחזיק תהליך. הרגשתי שאני לא מצליחה לקחת את כל הלמידה החדשה הזו, לעבד אותה לעומק, ולעשות את החלק החשוב ביותר של הלמידה מבחינתי- ליצור משהו חדש שנוצר מתוך הלמידה שלי. התהליך הזה חשוב לי, הוא הכרחי עבורי כדי להפיק משמעות מהלמידה. ובתוך היומיום שנוצר לי בתקופה האחרונה, לא הצלחתי לעשות את זה. הלימודים האקדמיים סיפקו לי מסגרת, שבתוכה כמה מרכיבים משמעותיים, כדי להצליח ליצור תהליך למידה- מההתחלה ועד הסוף.

הקורסים אליהם נרשמתי סיפקו לי מסגרת חיצונית. התחייבות חיצונית- גם כספית, גם ערכית (כי כשאני מתחייבת למשהו, אני נוטה להתחייב אליו, ממש). קודם כל, התחייבות לזמן- אמנם המפגשים התקיימו בזום, והוקלטו. אבל כחלק מהחיפוש שלי אחרי מסגרת זמן, בלעדית ומקודשת כמעט, הקפדתי להגיע למפגשים החיים במועדים בהם הם התקיימו. למשימות שניתנו בין שיעור לשיעור היה דד ליין. הממ"נים- תרגילי ההגשה, נתנו לי מסגרת של עיבוד ופעולה עם חומר הלימודים ובתוכו. הנוכחימות בשיעורים- סיפקו לי מסגרת של שיח. מרחב לדבר בו על הלמידה, על הנושאים האלו שחקרנו, על התהליכים שעברנו. וקצת, מידי פעם, גם על האסוציאציות הפרטיות או על מחשבות שעוברות לנו תוך כדי. אבל רק בקטנה. המסגרת הזו אפשרה לי גם להחשף לתחומים חדשים, למושגים שלא הכרתי (או שהכרתי ברמה מאוד שטחית) וחייבה אותי, בצורה שמאוד עצבנה אותי, אבל ללא ספק גם קידמה אותי, להתאמן בלנסח קשרים ורעיונות מופשטים, במילים ובמשפטים שאחרים יכולים לקרוא ולהבין.

תוך כדי שהצלחתי להבהיר לעצמי, בצורה מספיק מסודרת (הייתה טבלה, ברור שהייתה פה טבלה, נכון?) מה ה"למה כן" ומה ה"למה לא" שלי, מתוך ההתבוננות הזו, התבררה הדרך הנוספת, האפורה, זו שתמיד נמצאת בין הכן לבין הלא, בין האו, לבין האו. אני רוצה מסגרת שמאפשרת למידה. אני רוצה לבחור וגם ליצור את התוכן שבתוך המסגרת הזו. אני רוצה ליצור לעצמי קורס. קורס שיצמד למסגרת, שיהיה שלד יציב להשען עליו, ומספיק פתוח כדי לשמור על המנוע הפנימי שלי ללמידה, שבדרך כלל, כשאני לא ממשמעת אותו יותר מידי, נוטה לתת עבודה. במחברת כתבתי:

"אולי הסוד הוא באיזון- למצוא מסגרת שמספיק פתוחה בשבילי, אבל גם מספיק מחייבת אותי לגייס מוטיבציה לעשייה גם ברגעים של 'לא בא לי'…הרעיון הוא לא לעשות בניגוד לקצב שלי, אבל כן לחזק את המוטביציה להלחם ברצון התמידי לנוח…להצליח לשמור על חופש ועל ה"פתוח" בתוך המסגרת. זה סוג של אתגר החיים שלי".

את השבועות האחרונים של הקורס שעדיין למדתי באו"פ הקדשתי, במקביל, לבניית קורס החלומות שלי. הבנתי מה הנושא המרכזי שאני רוצה להתמקד בו בתקופה הקרובה- נושא שהוא מספיק רחב מצד אחד ומספיק ממוקד מצד שני, נושא שמרגש ומלהיב אותי, ושיש בתוכו שאלה שמעסיקה אותי ללא הפסק, מכל כך הרבה כיוונים שונים. קורס שנוצר מתוך המשמעות הרחבה של המילה "קורס", לא רק במשמעות האקדמית שלה, אלא במשמעות של מסלול, של כיוון התקדמות. קצת כמו מסלול של טיול, שיש לו תכנון כללי מראש, אבל מספיק גמישות כדי להשתנות לאורך הדרך, בהתאם למה שקורה כאן ועכשיו.

התחלתי לפרק את הנושא הזה, עם מפות חשיבה, עם הרבה הקשבה פנימה ומקום לכל האסוציאציות שעולות, מופרכות ולא ברורות ככל שיהיו. התחלתי לגשש אחרי חומרי למידה, מקורות מידע רלוונטיים- בעיקר ספרים, מאמרים. הם עזרו לי למקד את הכיוונים השונים- לחלק את הנושא לתת נושאים (שוב- מספיק גדולים ומספיק קטנים), לנסח לי את תוכנית הלימודים של הקורס. בשלב הזה, כשהייתי מבושלת למחצה מבפנים, התחלתי להתייעץ גם החוצה, הרי כבר הבנתי שהמסגרת החיצונית היא חלק חשוב מהדרך שלי. פניתי לבח"לי, בשביל לתאם ציפיות. לראות איך אנחנו מצליחים לשמור על זמן הלמידה שלי, גם בלי המחוייבות לזום. איך, למרות שהחלטתי לא להירשם לקורס חיצוני נוסף, אנחנו שומרים על משבצת הלו"ז של הקורסים שלי, ומשתדלים להגן עליה. אחר כך סיערתי מוחות עם קבוצה משובחת מאוד של חברות (בקבוצה מאוד מיוחדת שיצרה לנו ענבל צור), על האתגר הספציפי הזה, שלי מול המסגרת. מתוך הסיעור הסוער ההוא, התגבש לו לאט לאט עוד פתרון- מצאתי מלווה חיצונית, שתלווה את התהליך שלי, בדרך שמתאימה לי ולה, ותיצור את המחוייבות למסגרת, בלי המחוייבות לתכנים. השלב האחרון חביב של המסגרת, הוא השלב בו אתםן, והבלוג הזה, נכנסים לתמונה.

חלק מהדברים שסימנתי כחיוביים, כמשמעותיים וכתומכים בדרך שלי, היו "משימות אמצע קבועות, עם תאריך, שדורשות עיבוד החומר, ניסוח ויצירה של משהו חדש- סיכום ביניים". משימות האמצע שהגדרתי לעצמי לקורס הזה הן פוסטים בבלוג. התחייבתי בפני עצמי, בפני המלווה שלי, והנה עכשיו בפני הבלוג עצמו, ובפניך, שבכל שבועיים אפרסם כאן רשומה שתיוולד מתוך התכנים שלמדתי באותם שבועיים. החלטתי להצמד לתבנית של סמסטר, שנותנת התחלה ברורה וסוף ברור, כך שהקורס ימשך ארבעה חודשים. וילווה בשישה עד שמונה פוסטים לאורך הדרך. מעבר לעיבוד ולמחוייבות, אני מרשה לעצמי לקוות שאולי הפוסטים האלו כאן יפתחו פתח למילוי של עוד שאיפה שיש לי מהקורס הזה- ליצור לעצמי קבוצת מחוייבות ודיונים. כלומר- כל שאלה, מחשבה, הדהוד, אסוציאציה, לינק, המלצה ו…בעצם, כל דבר שיעלה בך תוך כדי השיתופים כאן, יכול לשפר את ההתנסות הזו, את החוויה ואת משמעות הלמידה פלאים. אז זו ההזדמנות לחפור בלי צנזורה, ולהרגיש את תרומתך למדע.

זהו, עד כאן הצהרת כוונותי, לפחות לשלב זה. על התכנים ועל המבנה של הקורס עצמו אני מקווה לספר קצת יותר ברשומה הבאה. הקורס שלי יפתח באופן רשמי ב-1.3.2022. אני מניחה כאן גם הצהרת רצונות, להעלות כאן שיתופים גם מתהליך הבנייה של הקורס, כי הוא מרגש אותי לא פחות מהלמידה שלו בפועל, ובעיני גם משמעותי לא פחות. תוך כדי העבודה מתבהרים לי עוד ועוד דברים על הדרך, על הדברים שמשמעותיים לי בלמידה, שהופכים למידה למתאימה לי, ועל הרצונות שלי לפעול בתוך העולם הזה, שאני כל כך אוהבת, של הלמידה. אשמח ממש לקרוא כל מחשבה (וגו', כאמור) שעולה בך מהפרוייקט הדי מוזר הזה, שאני עוד מנסה להבין תוך כדי תנועה.