שיעורים מהבלוגיה

ה-31.08 הוא לא רק היום האחרון של החופש הגדול, אלא גם יום הבלוגים הבינלאומי. הוא זכה לתואר הכבוד הזה בזכות דמיון מפותח במיוחד שהחליט שהתאריך יוצר צורה שמזכירה מאוד את המילה BLOG באנגלית, ועל כן- יום חג.

כבר 11 שנים שאני, במידה זו או אחרת, חלק מחגיגות היום הזה. כן, מסתבר שכבר 11 שנים שאני כותבת בלוג, כבר 11 שנים שאני שואלת את עצמי שוב ושוב "למה את צריכה את זה בכלל?". בדרך כלל, אין לי תשובה טובה. ובכל זאת אני ממשיכה לכתוב, לא מסוגלת להפסיק. בשנה האחרונה, מאז "יום הבלוגים" הקודם (שנחגג כאן עם רשימת המלצות משובחת במיוחד, שלגמרי שווה שידור חוזר גם השנה, ממש כאן), אני יותר ויותר מבינה שכמו רוב הדברים שאני עושה, גם הבלוג הוא בשבילי חלק משמעותי מתהליך הלמידה. בשבילי, בלוג הוא כלי למידה. בכל פעם אני מגלה עוד זווית, עוד דרך, בה הבלוג הזה הוא חלק מהלמידה שלי, כמה הוא הכרחי כדי שהיא תתקיים, תתקדם.

את הבלוג הזה, את "למידולוגיה", פתחתי כשהבנתי שמסע החקירה שלי אל תוך עולם הלמידה הוא לא איזו אפיזודה חולפת. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ממש רציתי ללמוד משהו לעומק, ולא הייתה לי שום מסגרת להיאחז בה. עד אותו שלב, תמיד למדתי בתוך מסגרת. לקראת מבחן או הגשת עבודה, במסגרת חוג או תנועה. אפילו כשלמדתי במדרשה, בה הלמידה הייתה לשם הלמידה, הייתה מסגרת חיצונית שיצרה לי את הגבולות והתוותה את הדרך. ופתאום, פגשתי למידה אחרת, שאין לה גבולות והדרך שלה נוצרת תוך כדי תנועה, שאך ורק אני מניעה אותה. הבלוג עזר לי ליצור את המסגרת אליה הייתי רגילה, אבל אחרת- מותאמת לי אישית, משתנה כל רגע, גמישה. ומאז הבלוג הפך לחלק בלתי נפרד מהלמידה שלי את הלמידה.

אני מודה, זה יכול להיות מבלבל, לתת דוגמאות ספציפיות מהדרך שלי, כי "למידה על למידה" זה, ובכן, הזמנה לבלבול. אבל זו רק דוגמה. בדיוק באותה מידה בלוג יכול ללוות כל מסע של למידה, לא משנה אם הוא על  דינוזאורים, ספרות המאה ה-20, מה הייעוד שלי בעולם, איך להצליח יותר, שיווק דיגיטלי, או בולים עתיקים. כל מסע של למידה שיוצאים אליו בעקבות הסקרנות, ורוצים להעמיק בו ולחקור אותו באמת. זה גם לא משנה אם זה מסע של ילד או מבוגרת, ילדה או סבא. כל עוד אפשר להתמודד עם התפעול הטכני של הבלוג- אפשר להנות מהיתרונות שלו כדי ללמוד.

אז, כדי לחגוג את יום הבלוגים השנה, החלטתי לחגוג את הבלוג ככלי ללמידה. לפני הכל-

מה זה בכלל בלוג?

בלוג, בבסיס, הוא יומן רשת. הוא בעצם ממש כמו מחברת חלקה, שיכולה להכיל בתוכה כל מה שנבחר. במקום מחברת, בלוג הוא סוג מסויים של אתר אינטרנט (או חלק בתוך אתר אינטרנט) שמיועד לתוכן שנוצר ע"י מנהלי/מנהלות הבלוג. יש בלוגים מסוגים שונים, והפעם אני בוחרת להתמקד בבלוגים רק מסוג אחד- בלוג מקצועי, שמתמקד בנושא מרכזי וחוקר אותו ממגוון נקודות מבט.

למי שרוצה להעמיק במושג, במהות, בדרך ובדיוק הפרטים והסיבות שהופכים את הבלוג לדבר נפלא כל כך, אני ממליצה בחום על  מקור המידע המושלם והמקצועי ביותר בעיני לעולם הבלוגים בעברית הוא הבלוג המקצועי הנפלא "הבלוגריסטית" של יונית צוק האחת והיחידה.

מכיוון שהבלוג הזה, "למידולוגיה", הוא בדיוק בלוג מהסוג הזה, בלוג מקצועי שמתמקד בעולם הלמידה על אינסוף זוויותיו המופלאות, גם על עולם הבלוגים אני בוחרת להסתכל מבעד למשקפיים של "למידולוגיה", שרואות, תמיד ובכל נושא, את החיבור שלו אל עולם הלמידה.

למה בלוג הוא כלי למידה?

בלוג, כמו שכתבתי ברשומה הראשונה שפתחה את הבלוג הזה,  הוא בעצם יומן מסע. הוא מרחב ומסגרת שמאפשר לתעד את הדרך שלנו. כשאני בוחרת ללמוד, להעמיק בנושא מסויים, אני יוצאת למסע בעקבות הנושא. מסע שאני יודעת איפה מתחיל- עם מחשבה או רעיון, עם קורס מסויים שלקחתי, עם ספר, סרט או פודקאסט שפגשתי, עם אדם מעניין ששמעתי, עם קצה של סקרנות ורעב אמיתי להבין ולדעת יותר. מסע שאין לי מושג איך הוא יסתיים ואיזה תחנות יעבור בדרך. למידה כהתמסרות לתהליך. מה הופך את הבלוג לאידיאלי ללוות את המסע הזה?

  • איסוף. קודם כל, הבלוג מאפשר לי לאסוף את כל המידע שאני מוצאת ושאני יוצרת בנושא שבחרתי, ולרכז אותו במקום אחד. אלו יכולים להיות טקסטים שאספתי ברשת או טקסטים שכתבתי, קישורים לאתרים או לעמודים ספציפיים, רשימות של ספרים מומלצים, קישורים לתמונות וסרטונים, בלוגים אחרים שמתעסקים באותו תחום או בתחום שונה. אלו יכולים להיות גם רעיונות, מחשבות ושאלות שמעסיקים אותי ואני רוצה להגיע אליהם בהמשך המסע שלי. במובן הזה, הבלוג הוא כמו מחסן, או מדוייק יותר- כמו אינדקס, שמאפשר לי לשמור את כל מה שמעניין אותי במקום אחד, לחפש בתוכו ולגשת שוב למידע שאני צריכה בכל רגע שאבחר (אני מרגישה שהמילה "לאחזר" חייבת להיות חלק מהפסקה הזו. אז הנה, היא כאן). הבלוג שלי מורכב מאוסף הרשומות שכבר פרסמתי, ומאוסף גדול יותר של טיוטות. בכל פעם שעולה לי רעיון בראש, כשאני נתקלת בציטוט מרגש, כשאני מזהה הזדמנות לחיבור מעניין וחדש- אני פותחתת לא רשומה חדשה. רק כותרת, או משפט, או פסקה, או תמונה. הרשומות האלו מתבשלות חודשים, עד שהן מתחברות לדברים אחרים ומתפרסמות. לפעמים הן שולחות אותי לגלות דברים חדשים, לחקור בכיוונים חדשים רק כדי ללכת בעקבות איזה חוט מחשבה שפגשתי.

  • ארגון. בשלב הבא, הבלוג מאפשר לי, ובמידה מסויימת אפילו דורש ממני, לארגן את המידע שאני אוספת בו, ליצור איזשהו סדר, מבנה. הבלוג מזמין אותי להוסיף קישורים, שמחברים בין נושא לנושא, בין מקור ומקור, בין רעיון לרעיון. הוא מציע לי את האפשרות לראות איך רעיון שניסחתי רק עכשיו מתחבר לפסקה שקראתי לפני חודשים ושנים במקום אחר, איך אותו מושג ממש מתפרש אחרת, אצלי או אצל אחרים, בהקשרים שונים או מתוך זוויות שונות. בלוג מציע גם את האפשרות הזמינה והנוחה ליצור קטגוריות. לחלק את המידע שנצבר בו לתתי נושאים, לקבץ את הדברים שקשורים, להפריד בין דברים מובחנים יותר. הוא מאפשר לי לתת שמות לזוויות השונות של אותו הנושא, מהן בחרתי להסתכל. תהליך הארגון הזה הוא חלק משמעותי מאוד מתהליך ההטמעה של הידע החדש, מהתהליך בו מידע שנמצא "שם בחוץ" הופך לחלק מרשתות הידע המורכבות והמסועפות שבתוך המוח שלנו. הוא זה שמבטיח שהידע הזה, שהפך שלנו, ישאר איתנו לאורך זמן ויהפוך לכלי זמין ונגיש לנו, להמשך הדרך שלנו.

  • מבט על. בלוג מאפשר לי לראות את התחנות בדרך. את ההתקדמות. את הדברים שקורים. בזכות הבלוג אני מרגישה את התנועה ולא נדמה לי שאני עומדת במקום. כשאני קוראת מה כתבתי לפני שנה ולפני שנתיים, אני רואה בבירור את הדרך. את הדברים החדשים שלמדתי. את התובנות שאספתי. את השינויים שקרו בי בעקבות הלמידה הזו. במבט העל הזה אני יכולה לשים לב גם לנושאים או למושגים שחוזרים הרבה פעמים, לראות מה מעסיק אותי במיוחד, איזה שאלות או ספקות ממשיכים לנקר בי, מה הנקודות הספציפיות שחשובות לי במיוחד בתוך אותו נושא גדול ממנו התחלתי. מבט העל הזה מאפשר לי גם לסכם תהליכי ביניים, לבחור נקודות עצירה ולראות את הדרך שנוצרה. את החיבורים, את השביל שסללתי לי. (עוד קצת על המסגור כחלק מתהליך הלמידה- כאן).

שלושת הסעיפים האלו (ובעיקר בעיקר השניים הראשונים) הם בעיני היתרונות העיקריים של בלוג ככלי למידה על פני עמודים בתוך רשתות חברתיות קיימות. יכולות המידענות, ניהול המידע, שבלוג מאפשר, הן הרבה יותר גבוהות מהרשתות החברתיות. היכולת לבטא החוצה את המבנה הייחודי בו בחרתי לסדר את המידע אצלי בראש, והיכולת לחזור אל דברים ישנים שכתבתי, בקלות בכל רגע נתון, הן בעיני מרכיב משמעותי בכוח של הבלוג כמלווה בתהליך. לגבי החלק השני של יתרונות הבלוג ככלי למידה, החלק שמתייחס יותר ליצירה החוצה, לעצם השיתוף- לא תמיד לבלוג יש יתרון ברור על פני הרשתות החברתיות (פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק וכו'), לפעמים אפילו ההיפך. זה השילוב בין כל המרכיבים שבעיני הופכים אותו לכלי המנצח, אבל כן מניחה את הדילמה הזו כאן.

ועכשיו, חזרה לרשימת היתרונות של הבלוג ככלי למידה-

  • לשתף. העובדה שבלוג הוא רק כמו יומן ולא יומן של ממש, העובדה שהוא נמצא ברשת, מאפשרת לי לשתף את תהליך הלמידה שלי עם עוד אנשים. להוציא אותו החוצה, לשים אותו out there. השיתוף הזה יוצר סוג אחר של מחוייבות כלפי התהליך. הוא כבר לא רק שלי ובשבילי, כבר יש עוד עיניים שרואות אותו, שסקרניות לדעת לאן הדרך שלו ממשיכה. היכולת הזו נותנת לי כמה כלים משמעותיים נוספים לתהליך:
    • מוטיבציה להעמיק ולהרחיב את נקודת המבט שלי. כדי לחדש, כדי לעניין, כדי למצוא קהל, כדי לשמור על היצור הזה שיצרתי חי ופועל. עצם העובדה שהבלוג הוא יישות כמעט נפרדת ממני, שפוגש את העולם בדרך, מחייבת אותי להגיע בכל פעם למקומות חדשים, בלי לעזוב את המרכז שלי, את הנושא סביבו סובב הבלוג. לחפש זוויות חדשות, נקודות מבט חדשות, חיבורים חדשים. זה מחייב אותי להמשיך להישאר מעודכנת בתחום, ובגדול- כל פעם להסתכל עליו אחרת. עבורי, המוטיבציה הזו גם גורמת לי להתאהב בתחום הזה כל פעם מחדש, להמשיך להתרגש ממנו ולהתסקרן ממנו גם אחרי שנים בתוכו, כי אני ממשיכה לגלות כמה הוא רחב, עמוק, אינסופי ממש.

    • ללמד את מה שבאתי ללמוד. כשאני כותבת את הדברים שאני לומדת, את התהליך שלי, כאן בבלוג, אני נאלצת לנסח את הרעיונות המופשטים במילים. אני נאלצת לסדר את אינספור האסוציאציות הסבוכות שלי באיזשהו סדר הגיוני כדי שיהיה אפשר להבין, אפילו קצת, על מה אני מדברת בכלל. התהליכים האלו- התמלול והארגון, הם חלק משמעותי מהתהליך של הטמעת הידע, של ההפיכה שלו לשלי. כשאני מנסחת את מה שלמדתי במילים שלי, כשאני מכניסה אותי לתוך המידע ה"יבש", כשאני מחפשת את הנקודות המעניינות באמת בהן הלמידה פגשה אותי, את הבפנים שלי, את הזווית המיוחדת שלי על הידע שקיים בחוץ, כדי להנגיש את הלמידה הזו החוצה, אני הופכת אותה לשלי באמת.
    • יצירה."למידה אינה קליטה של ידע, אלא יצירה של ידע" את המשפט הנהדר הזה כתבתי לי בגדול תוך כדי קורס דיגיטלי שלקחתי, מפי פרופ' יורם הרפז. באותו קורס משובח ממש (כבר המלצתי פה כמה פעמים, ובכל זאת שוב- קורס חינמי מבית "קמפוס", שמציעים שלל קורסים נהדרים באמת), פרופ' הרפז תיאר מודל שאלות ללמידה ביקורתית, ביניהן שתי שאלות משמעותיות שנוגעות לעניינו: אילו רעיונות יצירתיים ניתן להעלות בעקבות הלמידה? ומה נוצר בי בעקבותיה? האם אני יכולה ליצור משהו חדש בעקבותיה?. הבלוג, בתור הבית של תהליך הלמידה, הוא המסגרת שמאפשרת את היצירה החדשה הזו. למידה היא מעגל- שאלה (מודעת או לא) ששולחת לאסוף ידע, לשלב החקירה. משם מתחיל שלב ארוך של עיבוד וטמעה ובסופו מגיע השלב הבא – יצירה של משהו חדש בעקבות הלמידה. השלב בו הדבר החדש שנלמד הופך לשלי, לחלק ממי שאני ומהדרך בה אני פועלת בעולם. אצל ילדים קטנים, השלב הזה של היצירה החדשה קורה כל הזמן, בכל מקום ובמאה השפות שלהם. הם משתמשים בלמידה שלהם לצייר, להמציא משחקים, לרקוד, לשיר, לברוא עולמות. ואצלי? בתוך השגרה והתבניות של החיים המבוגרים שלי, יש לשלב הזה כבר הרבה פחות מקום. וזה בדיוק מה שהבלוג בשבילי. הוא המרחב שלי ליצור מחדש בעקבות למידה, לנסח מחדש רעיונות, לחבר אותם למה שכבר קיים אצלי, להפוך אותם לשלי, כדי לסיים את מעגלי הלמידה שלי כדי להתפנות למעגל חדש. כשאני כותבת פוסט חדש אני משלבת בו ספרים שקראתי, קורסים שלקחתי (ממש בסעיף הזה :), שיעורים ששמעתי ותובנות שאספתי מהחיים. אני מחברת אותם יחד דרך קישורים שנובעים ממי שאני, מרשת החיבורים הפרטית והמיוחדת שלי, ויוצרת מהם רשומה, מאמר, טקסט שהוא יצירה חדשה לגמרי, שהיא שלי.
    • מפגש. אחרון חביב. הבלוג מאפשר לי להחשף לא.נשים סביב אותו עולם תוכן שמסקרן ומושך אותי. דרך המפגשים האלו, התגובות שבבלוג, ההערות שאני מקבלת בדרך, הקישורים שיוצרים אנשים אחרים עבורי, אני לומדת עוד ועוד ועוד. אני פוגשת יותר ויותר הזדמנויות למידה סביב הנושא הזה שמעסיק אותי כל כך, כאלו שמרגישות לי כמעט מקריות, אבל הן נוצרות רק מעצם זה שהנחתי את הסקרנות שלי שם בחוץ, חשופה לעולם.

לכתוב בלוג זה כמעט כמו לכתוב עבודת חקר, עם כמה הבדלים קטנים ומשמעותיים. לכתוב בלוג זו פעולה שנעשית מבחירה, ובעיני חשוב שתישאר כזו (כלומר, אם כיתה תקבל משימה בבית הספר, לכתוב בלוג על נושא מסויים במקום להגיש עבודה- כנראה שאז הם יהיו בדיוק אותו הדבר), הבלוג אינסופי, הוא לא תחום בזמן, אין לו מועד הגשה, הוא נמשך כל עוד התהליך נמשך. והבדל אחרון חביב- הבודק/ת, מי שקורא את התהליך ועוקב אחרי השינויים והלמידה לאורכו, הם לא כל יודעים. אלו הרבה (או מעט) אנשים שונים, עם נקודות מבט שונות וחיבורים שונים.

כשכתבתי את הרשומה הזו בראש, היה לה המשך, עם טיפים מעשיים לאיך לעשות את זה, ולמי, מתי ובאילו מצבם זה יכול להתאים. אבל סופר המילים כבר מסמן לי בעדינות שנסחפתי, ועוד פחות משעה מתחיל באופן רשמי יום הבלוג, והבטחתי לעצמי שהשנה הרשומה הזו תגיע בזמן. אז אם בעקבות הרשומה הזו התעוררו שאלות, רעיונות או הצעות, אם יש נושאים שהיית רוצה שארחיב עליהם בהמשך או באופן פרטי- ממש אשמח לשמוע. ויותר מזה, אשמח לשמוע סיפורים וחוויות ואפילו יותר להכיר קישורים לבלוגים חדשים שהם דוגמה והשראה למסעות ממש כאלו, של למידה, ולמקרים בהם השתמשת, או השתמשו, בבלוגים ככלי ללמידה.

מאחלת לכולנו יום-בלוג שמח, וסוף אוגוסט שמח, ושנת לימודים מלאה למידה אמיתית, משמעותית ועמוקה, לא משנה באיזה מתווה היא תהיה!

 

0 0 votes
Article Rating
3 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
trackback
3 years ago

[…] מהבלוג למידולוגיה כתבה 2 פוסטים ראויים לקריאה, באחד היא מנתחת את אופי הבלוג כמקור ללמידה ובשני היא מפרגנת לבלוגים […]

אורית פרנפס
3 years ago

הי קרין, איזה פוסט מעמיק ומקיף על בלוגים, על תהליך הלמידה של כתיבת בלוגים. האמת שהפוסט הזה היה פתוח אצלי במחשב שבועיים, מסמן לי לקרוא אותו, ואיכשהו דחיתי כי קיבלתי את הרושם שהוא נורא ארוך (ועכשיו מבינה שהוא היה אמור להיות ארוך עוד יותר…) בסופו של דבר, זה דוקא זרם, וגם הרבה תמונות (אגב, אהבתי מאד שכל התמונות מצולמות, והמוטו הזה של מחשב, שתיה, ומחברת פשוט קנה אותי). למדתי ממך על טיוטות ושימוש בטיוטות. אני מעולם לא עבדתי ככה. בישלתי את הרעיונות בראש, וכשיש משהו בשל מספיק, אני פשוט יושבת וכותבת (בוורד קודם, רק בסוף מעתיקה ומעצבת). התהליך שתיארת עם הטיוטות מצא חן בעיני – משהו מרושת כזה, נבנה ומתדייק עם הזמן. למידה בתהליך העבודה עם הבלוג חזקה מאד גם אצלי. עד כדי כך שכשאני כותבת פוסט ואני מרגישה שכתבתי את מה שאני כבר יודעת, ולא התקדמתי בלמידה שלי, אני פשוט גונזת וכותבת משהו אחר. בעיני, פוסט טוב הוא פוסט שבמהלכו היוצרת שלו התפתחה, צמחה, למדה. גם אצלי, זו היתה המטרה של הבלוג מתחילתו. ואהבתי שכתבת גם על המפגש. יש כמה וכמה נשים שנוצר איתן קשר אמיץ ומפרה רק דרך הבלוג. זה מעולם לא היה קורה אילולא כתבתי בלוג.
אז שוב תודה על כתיבה מעניינת ומלאת השראה!
אורית