אובססיה לחופש הגדול

כשהתחלתי לכתוב את הרשומה הזו, נזכרתי בסיפור מביך במיוחד, כזה שמעט מאוד אנשים שמכירים אותי היום יודעים עליי. כשהייתי ילדה, כבר לא ממש קטנה, אבל עדיין לא נערה, הייתי המנהלת-מייסדת של מועדי מעריצי יעל בר זוהר. אני לא זוכרת להסביר למה דווקא היא, מה היה בה שגרם לי להחליט להקדיש לה את מיטב זמני ומרצי בתקופה ההיא. סביר להניח שזו העובדה שהיא הייתה כל כך "רגילה", גיבורת נעורים יפה שלא גרה בבוורלי הילס. אבל אז, בעולם טרום הפייסבוק ואפילו טרום הפורומים, פירסמתי מודעה בלוח המודעות של "מעריב לנוער", הכרזתי על הקמת המועדון והזמנתי ילדים מכל רחבי הארץ להצטרף אליי. קצת אחר כך כל המצטרפים קיבלו בדואר עיתון, שכתבתי (בכתב יד!), ערכתי, הדבקתי בו תמונות שגזרתי ממיטב העיתונים וצילמתי במכונת הצילום הקרובה לביתי. אני לא חושבת שלעיתון הזה היה גיליון שני. אחרי תקופה מסויימת ההתלהבות שכחה ומועדון המעריצים הודחק למשך שנים ארוכות, עד שמצאתי את עותק המקור של העיתון ההוא בארון אצל ההורים שלי, לפני כמה שבועות.

אחד הפרקים הראשונים בספר "להמציא מחדש- הורות וחינוך במאה ה-21" / אייל דורון יוצא בעקבות תופעת היוטיוברים הצעירים (אפילו מאוד צעירים) ומגיע, בין היתר, למסקנה בשבחי ההתמסרות לתשוקה האחת, זו שבהרבה מקרים מרגישה לנו מהצד- אובססיה. אותו תחום עניין שממלא את הראש של הילד שלנו בפרק זמן מסויים, ממלא את החלומות שלו, המשחקים שלו, הבחירות שלו, הצפיות שלו…הפרק הזה בספר דיבר אליי כל כך שלא הצלחתי לבחור ממנו ציטוט אחד, אז חיברתי כמה שממחישים כולם כמה עוצמה יש בתשוקה המלאה הזו:

"היכולת להצליח, להגיע למיצוי הפוטנציאל האישי שלנו, להוביל בתחום, להנהיג ולהשפיע, להיות חדשן ומלא יוזמה – כל אלה מגיעים מאובססיה בלתי מאוזנת המשתלטת על יזמים ומנהיגים"

"הורות יצירתית יכולה לעזור לילד להיחשף לשלל של אפשרויות ולתמוך בו שעה שהוא מפתח תשוקה בלתי מאוזנת בתחום מסויים שבחר בו…ילדים "אובססיסיים" רבים למדו את השיעור החשוב ביותר שלהם על התמדה, איפוק עצמי, בגרות ואיזון דווקא בזכות המשיכה שלהם לתחום בולט אחד שאליו התמסרו, ללא קשר לשאלה אם באמת יעסקו בו כשיגדלו. הלמידה העמוקה מתרחשת לרוב בעולם אישי שבוראים לעצמם התלמידים מחוץ לכותלי בית הספר".

(הציטוטים מתוך הספר "להמציא מחדש הורות וחינוך במאה ה- 21"/ אייל דורון).

חודש יולי כמעט מאחורינו. חודש אוגוסט כל כולו לפנינו, חם, עמוס אטרקציות, מחביא בתוכו רמזים לסימני סתיו ראשונים ומרגשים וכל ה"פתרונות" וה"מסגרות" מתחילות לאט לאט להסתיים, לפנות מקום לימים של חופש. ימים של לא-צריך-למהר, לא-צריך-להספיק. גם אם יש רק שבוע כזה בסוף החודש, וגם אם יש חודשיים שלמים של לגמרי לגמרי חופש, החופש הגדול האמיתי נותן לנו הזדמנות פז להאט, לתת לעצמנו ולילדים שלנו קצת זמן להיזכר בדברים שהספקנו לשכוח לאורך השנה, למשל- מה מעניין אותנו?

החופש הגדול הוא הזדמנות מצויינת לילדים שלנו לחגוג את האובססיות שלהם. בחוץ הכל חם, צפוף ויקר- חממה שמזמינה בילוי ארוך שעות בבית. ובבית? בבית יש לכל אחד מהילדים הזדמנות להקדיש את כל הזמן שהוא או היא צריכים, למה שהם באמת אוהבים. למה שמעניין אותם, ממש עכשיו.

בימיו הראשונים של הבלוג כתבתי רשומה שלמה על השאלה- למה כל כך חשוב להתעסק דווקא במה שמעניין אותנו. על הכוח הזה, על הסקרנות הפנימית, הבלתי מוסברת, שדוחפת אותנו לצאת למסעות מתגלגלים, מסתעפים, מפתיעים. מתוך ההתעניינות בתחום מסויים, ברגע מסויים, אנחנו עונים על משהו שקורה אצלנו בפנים, על שאלה מנקרת, על צורך שמחפש מענה. בתקופה האחרונה אני מבינה יותר ויותר שהלמידה המשמעותית, הלמידה החשובה ביותר לילדים שהם ממש עכשיו וגם למבוגרים שהם יגדלו להיות, חייבת להתמקד בלמידה של עצמם. שלהכיר, להבין ולדעת איך ללמוד את מה שקורה אצלך בפנים זו יכולת הכרחית למי שחי בתקופה הזו, וכנראה גם למי שיחיה בה בעתיד. תחום העניין, או האובססיה, אם נותנים להם את המקום ואת המשמעות, יכולים להיות מעין חלון, חור הצצה פנימה. לתוך הצרכים העמוקים ביותר שלנו, לתוך החוזקות והחולשות שלנו, לתוך ההעדפות שלנו, לתוך הבחירות המשמעותיות שלנו בחיים. ממש כמו באמנות, גם בתוך תחומי העניין שלנו והדברים שאנחנו עושות דרכם אפשר לראות את ה"גרעין הרוחני" שלנו, את טביעת האצבע המיוחדת שלנו שמלווה אותנו מגיל צעיר ולאורך כל החיים. היא משתנה, היא מתעצבת, היא מתדייקת (כבר דיברנו על זה שאין מילה כזו אבל צריכה להיות) ומתבגרת- אם נותנים לה את התנאים לפרוח.

אם נדבוק בדוגמה המביכה איתה פתחתי את הרשומה, לא קשה לראות קווים וסימנים שממשיכים איתי מאותו עיתון מעריצים עד לנקודת הזמן הזו ממש (הרצון לאגד אנשים סביב אותו תחום עניין, הבחירה לבנות מסגרת תוכן בעצמי, הכתיבה ועוד ועוד), ואם אני ממשיכה לעקוב אחרי המסלול של התחביבים והעיסוקים שמילאו את הזמן שלי לאורך הדרך, אני בקלות רואה את המוטיבים האלו ממשיכים להשתנות ולהתפתח- הם חלק ממני, ויותר מזה, הם מי שאני.

החופש הגדול הוא הזדמנות לילדים שלנו להכיר את עצמם, לפגוש את עצמם דרך התשוקה הגדולה שלהם, ממש עכשיו. זו ההזדמנות שלהם לתרגל למידת עומק, לפתוח לעצמם חלונות ושבילים שיעזרו להם לסלול את הדרך שלהם גם כשיחזרו לתוך השגרה. לנו, ההורים, החופש הגדול הוא הזדמנות להכיר קצת יותר לעומק זווית אחרת של הילדים שלנו. זווית בה הם המומחים, הם המובילים, הם נלהבים, סקרנים, מעמיקים. הזדמנות להתחבר, ולהראות להם שגם למה שמעסיק אותם באמת יש מקום בתוך השגרה שלנו, גם אם זה לא ממש מעניין אותנו, גם אם זו לא ממש הבחירה הראשונה שלנו.

הרבה שאלות הנושא הזה מעלה, הרבה דאגות שמפעילות את שרירי ההורות היותר-מידי-מפותחים שלנו:

מה עם איזון?

מה עם הרחבת אופקים?

מה אם שומדבר לא מעניין את הילדים שלי?

מה עם מי שאין לו/לה אובססיה?

איך אפשר להיכנס לתוך העולם הזה שלהם?

מה התפקיד שלנו כמבוגרים בעולמות התוכן שהילדים שלנו שולטים בהם טוב יותר?

לכל השאלות האלו יש מקום, יש להן זמן.

התשובות אליהן מגיעות לאט לאט, אחרי שאנחנו מצליחות לעצור, להתבונן בילדים שלנו בעיניים נטולות שיפוטיות, נטולות משימות ו"צריכים", בעיניים פתוחות וסקרניות שמנסות להבין ולגלות-

מה מעניין אותם ממש עכשיו?

אני רוצה מאוד להמשיך להקדיש כאן בבלוג ובפייסבוק מקום לשאלות האלו ולשאלות נוספות על הנושא הזה, שמבחינתי הוא אחד המפתחות המשמעותיים ללמידה אמיתית. יש לי אינסוף דוגמאות מהילדים הפרטיים שלי, מהסדנאות ומאלו שאני פוגשת בדרך, אבל יותר מאשמח להוסיף דוגמאות לשלל גילאים, מצבים ותחומי עניין מגוונים, אז יותר מתמיד אשמח אם תכתבו לי, בתגובות כאן, בפרטי או בפייסבוק- מה מעסיק את הילדים שלך, ממש עכשיו, בקיץ הזה? ואיזה שאלות מטרידות אותך סביב הנושא הזה?

 

 

מעריכה כל כך את הזמן שהקדשת לעצור ולקרוא, באמצע החופש הגדול והעמוס הזה.

מאחלת שימשיך חופש נעים, מרגש, משמח, מרגיע ומלא מלא למידה

0 0 votes
Article Rating
1 תגובה
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
שירה דרמון
4 years ago

אם הדבר היחיד שהייתי לומדת ממך היה זה – לכבד את האובססיות של הילדים שלי, כבר היה שווה. תודה! ומעניין לראות איך כתבנו דברים דומים מנקודות מבט דומות ושונות